קורות חיים
בן אמיל ואלזה. נולד ב-9 ביולי 1930 במינכן שבגרמניה להורים אמידים, בעלי הכרה ציונית. בן 7 עלה לארץ עם הוריו שהתישבו בפרדס-חנה, ואריה עם אחותו נכנסו למשק-ילדים במושבה זו למשך תקופה קצרה. בביתם, שעמד ליד הכביש הראשי העובר במושבה, שררה אוירה תרבותית ולעתים קרובות בקעו מתוכו צלילי מוסיקה: המשפחה כולה ניגנה, כל אחד בכלי-נגינה האהוב עליו. משסיים את בית-הספר העממי עבר אריה לבית-הספר התיכון החקלאי ואחר-כך לגימנסיה בחדרה.
ניחן בכשרונות, ער לבעיות שונות, עורך עתון התלמידים, אהוב וחביב על מוריו וחבריו כאחד. איש רעים עליז ושמח.
מילדותו היה חבר בסניף "הנוער העובד" המקומי, ואחר-כך - בין מדריכיו ומפקד בגדנ"ע. חניכיו אהבו ליסב סביבו ולהאזין לסיפוריו. נפשם נקשרה בנפשו.
ביוני 1948, לפני סיום לימודיו, שוב לא יכול היה להמשיך בהם ולהימצא מחוץ לחזית. "מקומי עתה איננו על ספסל הלימודים מקומי בין המתגייסים". את חיבורו האחרון בכיתה סיים אריה במילים האופייניות לו לעצמו ששם בפי גיבור החיבור :"עתה הגיעה שעתי לקום, כי מחר מתיצב אני לשירות צבאי. זהו המעשה החשוב ביותר, מעשה שאני גאה עליו ביותר- לשרת בצבא של עמי ולא בצבאות זרים, כפי שעשיתי זאת קודם. אני מוכן לכל קרבן מצידי. כי רואה אני את החשיבות והגדולה שבזמן הזה. אם כן - שלום ולהתראות אחר המלחמה."
לפני מלאות לו 18 שנה עבר לגבע, להכשרה מגויסת של הפלמ"ח. במלחמת העצמאות היה בחטיבת יפתח והשתתף במבצע "דני", בכיבוש לוד ורמלה. זמן קצר לאחר שהצטרף לצבא, ביום 18 ביולי 1948, יצאה פלוגתו למנוע מעבר תגבורת ערבית בכביש בית-נבאלה - לטרון ונכנסה בקרב עם כוח-אויב גדול, שכלל כ-20 משורינים, 10 מכוניות גדושות חיילים ונשק כבד. בקרב עז כותרה היחידה ורבים מחבריה נפלו מפגיעת תותחים ומרגמות. אריה הצטיין בפעולה והפיח רוח-קרב בלב חבריו.
משנפצע באו לעזרתו שני חבריו הטובים מבית-הספר, שיחד אתו התגייסו לגרעין ההתישבותי, ורצו להוציאו משדה-הקרב, אך פגז האויב פגע בשלשתם והם נהרגו יחדיו בו במקום.
הועבר למנוחות ביום א' באדר תש"י (28.2.1950) להר-הרצל בירושלים.