טוראי משה שעיו ז"ל

מחיי הקהילה היהודית בחלב.

מאז ומתמיד, היה ישוב יהודי בחלב. בימי המלחמה הקודמת, היה מספרם כ-25,000. אולם, עם פרוץ המלחמה העולמית השניה, הגיעו עד ל-6,000. היהודים העשירים, מחפשים להם הזדמנות להחליף את סוריה באמריקה הצפונית או בארצות אמריקה הדרומית. אולם, השכבות העובדות, רובם עלו ארצה, מי מבחינה דתית ומי לחפש עבודה. רובם של היהודים בחלב, עסקו במסחר ובחנונות. לדאבוננו הרב, אנשים, אשר חיו על עבודתם ועל עמלם, היו מעט מאד. הרבה מהיהודים, היו מגלגלים את זמנם בבורסה והם הם, אשר סחטו את כספו של האיש העובד. בעלי בתי חרושת יהודים, היו מעטים והיחידי נאלץ גם הוא למכור את בית החרושת בגלל הלחץ של הממשלה. מהמקצועות, שהיהודים התעסקו בהם הם: החיטות - המקצוע הראשי אצל היהודים, סנדלרות וכמה בתי דפוס. הרבה צרות עברו על יהודי חלב. לא פעם פרצו הגויים לבתי הכנסת, גנבו וחמסו. היהודים היו מתקהלים בבית הכנסת וגוזרים על תענית.
הרבה אגדות נכתבו על חלב. אחת אומרת, שאברהם אבינו חלב את פרתו שם, על כן קראו לה חלב. חלב מפוסמת בזה, שהיתה מספקת חזנים, שוחטים ורבנים לכל סוריה וגם לארצות השכנות. גם בית הכנסת בחלב, הוא המפורסם בכל המזרח התיכון בעתיקותיו. הנוער היה ברובו בהסתדרות צופים. היתה להם גם תזמורת. רוב הנוער כעת הוא לא במקום ונמצא בארץ. בתי הספר שבחלב הם: האליאנס ותלמוד תורה. באליאנס למדו, על פי רוב, צרפתית ובתלמוד תורה, הקדישו את כל זמנם לתנ"ך ולגמרא. מוסד יפה היה בית היתומים, שהוקם בשנת 1919. במוסד היו כ-400 ילד וילדה. רובם נמצאים כעת בארץ. בבית היתומים תומכת הקהילה ויהודי חלב שהגרו לחוץ לארץ.
בסיומי, ברצוני לספר על העליה הבלתי פוסקת של יהודי חלב. באם הם היחידים או עשרות, שלא מסתכלים על רכושם ובורחים מגלות סוריה, לחיות בארץ חיים חפשיים. האם נזכה פעם ונראה את הבורגנים היהודים, היושבים על סיר הבשר, או נוסעים לארצות אמריקה במקום לעלות ארצה. הם מחכים, שיקרה להם מה שקרה עם יהודי אירופה. רכושם ירד לטמיון ויפול בידי הגויים במקום לתרום אותו למען הישוב ולפיתוח הארץ.

משה שעיו
(מאמר מתוך עתון "גדוד הנגב" גליון 6)


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח