טוראי משה שעיו ז"ל

קורות חיים

בן אברהם ופרידה. נולד בפברואר 1929 בחלב (אלפו), סוריה. בן שנה התיתם מאביו. בן חמש הוכנס לבית-היתומים היהודי בסוריה, שם למד תפילה, חומש ונביאים. בן שבע התחיל ללמוד ערבית וצרפתית. היה ירא-שמים והקפיד להתפלל בכל יום. מחמת מצבה הדחוק והקשה של המשפחה לא ניזון במידה מספקת והיה ילד חלש.

משבגר, למד את השפות עברית, ערבית וצרפתית, כשהוא מדיר שינה מעיניו כדי שיוכל לעמוד בבחינות. בן 14 סיים בית-ספר עממי, הצטיין בבחינות הממשלתיות.

התחיל לעבוד, כדי לעזור לאמו בפרנסתה. תחילה עבד בבית-מסחר יהודי, בעתון ובבית-דפוס ערבי ואחר-כך בעתון צרפתי יומי בחלב. בערבים היה מבקר במועדוני-נוער ציוניים. בינתיים פרצה מלחמת-העולם השניה והוא התעניין מאד בפוליטיקה ובמהלך המלחמה, היה בעל כוח סבל רב. פעם, מעדה רגלו, בנפלו על המדרכה, ונתגלה שבר קטן ברגל. הוא לא הודיע על כך לביתו והמשיך דרכו מבית החולים לבית-הספר. ופעם נותח בעצם עקומה באף ולא הסכים לקבל סם-הרדמה.

בבחלו בחיי הגלות עלה לארץ - בלי הסכמת אמו ואחיו - עם קבוצת נוער מסוריה בספטמבר 1945. הצטרף עם קבוצתו למשק הפועלות בעפולה ורכש לעצמו עמדה בחברה הודות לאדיבותו, חינוכו והשכלתו. השקיע מרץ רב לשיפור המשק וזכה להכרת חברים ומדריכים. כשניתנה לחבורתו אפשרות ללמוד, למד בשקידה ספרות עברית ותולדות הציונות.

סירב להיענות לבקשות אמו ואחיו לחזור לסוריה והשפיע עליהם, שהם יבואו אליו. הם עלו לארץ לאחר שהבטיח להם כי ישב יחד עמם. אך הוא בחר להישאר במשק גם אחרי בואם.

עם חבורתו עבר לבית-אלפא והיה לחבר הקיבוץ. שם התגייס לפלמ"ח ועבר להתאמן במסגרת הגדוד הראשון של הפלמ"ח במחנה-אימונים בגליל. משה לא העדיף פעולה אחת על השניה, לכל ייחס חשיבות שווה: לעבודה במשק, להעפלה, לכוננות קרבית. הכל מילא מתוך להט ואמונה. הוא ראה את המשק הקיבוצי כבית יוצר לכל שלושת היסודות הנ"ל שעליהן הושתתה עצמאותינו הלאומית. ואת כל מה שמילא - מילא בלב שמח.

הוא לא ניתק את קשריו עם היהדות, בארץ מוצאו ובעתון "גדוד הנגב", גליון 6, הופיעה רשימתו הלבבית על חיי הקהילה היהודית בחלב. השתתף בקרבות בחזית מלכיה-סאסא-תרשיחה עד אשר נפגע. בפרוס יום העצמאות, יצא למלחמה בפולש הלבנוני בחזית מלכיה. ביום העצמאות עצמו ניתנה הפקודה ובוצעה: לחדור למלכיה ולהפתיע את האויב. הפקודה בוצעה - אך הוא נפל, על ביצור גבולה הצפוני של מדינתנו ביום תקומתה ב-ו' באייר תש"ח (15.5.1948).

לפני מותו עוד התאמץ למסור דרישת שלום לאמו, אחיותיו וחבריו.

הובא לקבורה באיילת-השחר. בכ"ז באלול תש"ט (21.9.1949) הועברה גויתו לנחלת יצחק.