שנתיים לנפלו
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבה...
יום אביב נהדר היה , שמים כחולים יפים ממעל, שקט ושלוה מסביב, רק רחש העצים הפריע במקצת את הדממה... ולפתע הגיעתנו הבשורה הקורעת לבבות יהודה נפל... והיופי נהפך למועקה. והשקט - לדכאון. זך נפש היה יהודה ובעל אופי חזק היה חבר הכשרה ואהב את העבודה ובנין ויותר מכל אהב את הים.
כזה היה מראהו של יהודה, כל אלה שהכירוהו מקרוב ידעו את רחשי לבו, ידעו את אשר צופן בו, הוא אהב לעזור לזולת, עיניו השחורות חדרו לתוך תוכו של האדם וכאילו בכדי להביע משהו... אהב את חיי החברה והקדיש מזמנו רבות למעה. יהודה היה הרוח החיה בחברה הן בנגינה על כנור או באמרי פיו. לאחרונה פגשתיו כשחיוך עליז נסוך על פניו והוא מזכיר לי על המצב ועל המלחמה, לבו לא נתן לו מנוח ולמרות מצבו בבית, אמו בבדידות ואחיו מגויס, הוא עזב את הבית ויצא עם שורות הלוחמים של הפלמ"ח. מוחצי אויב אשר הזניחו הכל ויצאו, כי ידעו! עת מלחמה לעם - עת גיוס לבניו. ויהודה היה בין אלה ויצא עם הלוחמים לשם... להרי לטרון. לפתוח את הדרך לירושלים העברית שלנו... יהודה לא התקדם כי כדור עופרת פלח את לבו.
יד אכזרית נתקה את פתיל חייו הצעירים, הוא התעתד לצמוח ולגדול ולהכות שורשים במדינה, אך יד הגורל רצה אחרת.
רגיל הייתי לראותו בחברת נערים בימה של העיר מלא אושר וחדות נעורים עתה בעמדי כך ליד הים הכחול העטוף בשמי תחלת זכים, שמי ארצנו מתכוץ הלב למראה העדרו של יהודה כאן ליד הים התכול שכה אהב.
מאות נערים ונערות ממלאים את החוף השמש מחממת כתמיד וגלי הים משחקים את משחקם, גורפים הם את הבלתי נראה מן החוף, ומסתלקים מלוא חפנים על מנת לשוב כעבור רגע ולחזור על מעשיהם, ויש ונדמה לך כי הנה הנה, יביאו לך הגלים את דמותו הנאה של יהודה עם בת צחוקו החביבה ויעמידוהו כאן בין הנערים...
אך הגלים מכים בחמת זעם, מעלים קצץ ובורחים להם כאילו נשאו בתוכם את הסוד המוזר הזה של החיים והמות.
הדר אברהם, רמת יצחק
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח