אלבום תמונות
נאהב אותך לעולמי עולמים
דורוני,
אנחנו עומדים כאן כולנו ליד קברך,
וכבר עברה שנה
ואני עדיין לא תופסת ולא מאמינה שזה קרה.
דווקא אתה, שהיית אור וטוהר ואמונה צרופה,
נלקחת מאתנו ע"י מרצחים זדים ודרך רשעה.
רק נחמה פורתא היא שמסרת נשמתך על קידוש השם לבורא עולמים
ביום הולדתך, בשעת הלידה, כדרכם של צדיקים.
והזמן שעובר אינו מפיג את הכאב
והחלל שנוצר עם מותך מכרסם בלבד,
והחיים ממשיכים...
אבל הם כל כך אחרים,
וכל כך חסרים -
את נוכחותך, קסם אישיותך,
טוב הלב המיוחד שלך,
האושר והשלמות הפנימיים,
הפנים המחייכות תמיד, לא משנה מה קורה,
כי הכל לטובה, כי הכל מכוון מלמעלה ע"י הבורא,
ורק נדמה לנו שזה רע כי אנחנו לא מבינים, אבל עוד נראה...
תמיד כל כך התגאיתי בך ובהישגיך המיוחדים,
ולמדתי ממך כל כך הרבה דברים
כל כך הרבה פעמים
על אף שהיית צעיר ממני בחמש שנים.
כבר בגן הילדים התגלה שאתה עילוי, בעל ידע נרחב והשכלה כללית
והגננת התכוננה היטב לשעת ריכוז פן תפרוץ ביניכם תקרית.
בביה"ס היסודי השנים חלפו ביעף
ואתה היית אהוב על כולם תלמידים ומורים כאחד.
בישיבה התיכונית סיימת בגרות בכמה מגמות במשולב,
ומשם המשכת לישיבה הגבוהה "מרכז הרב".
בישיבת ה"הסדר" השקעת ימים ולילות בלימוד גמרא והלכה
אבל סידרת לך תפקיד בפנימייה הצבאית הסמוכה,
כדי שתוכל לתרום לאחרים ולא רק ללמוד לעצמך.
בצבא כחובש קרבי נחשבת מקצוען כבר בשרות הסדיר -
בשל הידע הרב ובמיוחד השלווה שהשרית סביבותיך תדיר.
גם בתקופת הלימודים האקדמיים הקדשת זמן לעיונים תורניים מדי יום
ועם זאת סיימת בהצטיינות ראויה לשבח תואר הנדסה בטכניון.
התחלת לעבוד כמהנדס מחשבים בחברת החשמל והגעת להישגים -
ובמקביל טיפחת בית ומשפחה, וכבר נולדו לך שני ילדים.
כשפרצה האינתיפאדה הראשונה, לפני 11 שנים,
כשהערבים החלו ביידוי אבנים -
עברת להתגורר ב"ענב" שבשומרון עם תמי ושני ילדים קטנים,
כדי לקיים מצוות יישוב הארץ ממש בגופך,
כי כזה היית וכזו היתה דרכך
ודווקא בשעה שנראתה קשה...
ובעינב נרתמת לפעילות למען הכלל וצרכי הציבור ללא גבולות,
והשקעת בכך ימים ולפעמים גם את הלילות.
וחיברת חשמל לבתים שנותקו בגין חובות
גם אם לצורך כך שילמת מכיסך התשלומים והוצאות.
ונתת צדקה לכל נזקק ונצרך באלפי שקלים,
ובעצמך חיית חיים כל כך צנועים.
בשיחת הטלפון האחרונה עם אמא בקשת: "רק לא לדאוג"!
ואנחנו יודעים שחשת שמשהו עומד לקרות.
ובערבו של יום, בכ"ז בסיון אשתקד, ביום הולדתך,
על קדושת השם, העם והארץ נתת נפשך.
בלי שאלות, ללא כל ספקות,
באופטימיות הנובעת מאמונה ללא פשרות.
אני לא מצליחה כמוך להתעלות
וההתמודדות עם אובדנך קשה לי עד מאוד.
ובעינב, עם תמי והילדים בשבתות,
רק התמונות שלך על הקיר מחייכות אלי בפנים נוהרות.
ונשבר לי הלב שאתה מפסיד רגעים מרגשים עם הילדים:
כשאוהד אומר "חכמה" וכולו חיוכים,
כשחרות מקבלת תעודת הצטיינות בלימודים,
כשעודד עושה חייל בחוג למחוננים,
כשליאור, ילד כל כך רגיש וחכם וחושב, קורא את ההפטרה וקולו כה נעים
ועוד ועוד רגעים...
דורוני, יש לך ילדים מקסימים
והם כל כך חסרים אותך וכל כך מתגעגעים
אבל גם כל כך גיבורים.
ותמי, מסורה לזכרך, מקדישה זמנה לחינוך הילדים
ונשארת בעינב למרות כל הקשיים,
ואתה כה רחוק
ואנחנו כל כך אוהבים
ומתגעגעים
ורוצים אותך
וצריכים -
ואתה לא אתנו.
אתה למעלה במרומים,
סמוך לכסא הכבוד של אלוקים,
מסנגר על ישראל בתקופה של עיוורון דרך וחטאים.
ומשנגזרה הגזירה - אנחנו עם חסרונך חיים.
דורוני,
כפי שכבר הבטחנו ב"שבעה" וב"שלושים"
למרות שהספקות לעתים מציקים
למען זכרך הקדוש אנחנו מתגברים
ומנסים להמשיך בדרכך ככל שאנחנו יכולים.
ונהיה תמיד לצד תמי והילדים. מבטיחים!
ואותך נזכור ונאהב לעולמי עולמים.
רונית, אחות
ביום השנה