אלבום תמונות
בנימין
לפני 13 שנה נבחרת להיות בצוות המיוחד שהיה אמור להקים את מיכלול הקשר למבצע מאד חשוב וחשאי.
למרות שהיית מהקצינים הצעירים ביותר ביחידה, רק סג"מ, בחר בך מפקד היחידה למשימה חשובה זו.
בזמן התקנת המערכת שהיתה חדשה, שזה לא מכבר נרכשה לצורך משימות מיוחדות, קרסה האנטנה וראשה פגע בעורפך במכה אדירה. הפגיעה היתה קשה. קשה עד כדי שלא האמינו כי תתגבר עליה.
המבצע הסתיים. הלוחמים חזרו לגבולנו, השתחררו מהצבא בהגיע יום שחרורם, אבל אתה עוד המשכת להלחם.
חזרת להכרתך כנגד כל הסיכויים, התחלת לנשום בכוחות עצמך, התחלת לתקשר במצמוצי עיניים ואח"כ אף בנענועי שפתיים.
קטן היית בגוף אך עצום בכוחות הנפש ולכן לא ויתרת. זוכר אני איך התעקשת והיית גאה לקבל את דרגות הסגן כאשר הגיע פזמ"ך וכולך קרנת מאושר כאשר מפקד היחידה שם את הדרגות על הפיג'מה שלך.
בשבוע שעבר, כאשר הורע מצבך, אבא התלבט בקול רם מה לעשות במידה וחס וחלילה לא תצליח להחזיק מעמד יותר. אבא אמר לי: "אנחנו משפחה צנועה ולא רוצים להיבדל מהכלל, היינו רוצים שכאשר יגיע יומנו נוכל לשכון לידך בנימין, לכן אולי עדיף לנו שאם יקרה הנורא מכל תיקבר בקבורה אזרחית". שאלתי אותו, מה לדעתו אתה רוצה. מיידית הוא ענה: "בנימין היה רוצה קבורה צבאית".
למרות שבאת ממשפחה צנועה, משפחה המבוססת על ערכים הומניים, האוהבת את הטוב שבאדם, את היופי שבאמנות היופי שבטבע, אהבת מאד את הצבא וחיל האויר, והיית גאה לשרת את מדינתך בצורה כה ערכית ותורמת כפי שאתה בחרת לשרת.
הכרתי הרבה לוחמים אמיצים. אבל אמיצים כמוך, עם דבקות במשימה, דבקות בחיים אין בנמצא.
נכון, היה לך את הצוות הכי טוב בעולם. אמא ברברה, אבא אלכס, האחים אבינעם ושי, צוות הרופאים המסור, המטפלים האישיים, אנשי אגף השיקום במשרד הבטחון, כל אלו היו כח מסייע שאין כמותו בשום מקום בעולם. אבל אתה היית במרכז, לוחם, לא מוותר, מנסה לא להקשות, אבל דבק בחיים.
היום הסתיימה המערכה ועם כל הכאב העצום אנחנו מלווים אותך באהבה, בהערכה ובהצדעה על אומץ ליבך.
אין לי ספק שהמלאכים שם למעלה עקבו בהשתאות אחרי מאבקך הארוך והמופלא והם אלו שינחמו אותך בנועם כנפיהם בהאספך אליהם.
הייה שלום קצין אמיץ שלנו ותנוח בשלום על משכבך.
אסף אגמון
(אסף אגמון הוא תא"ל במילואים והיה מפקד הבסיס של בנימין בזמן שנפצע)