אורי, בן רבקה ושמעון, נולד ביום כ"ח בכסלו תרצ"ח (2.12.1937) בנס-ציונה. ההורים היו אז בהכשרה שם. בן שנתיים היה אורי כאשר הוריו עלו להתיישב בדפנה שבגליל. בהגיעו לגיל הלימודים הראה אורי את עצמו כתלמיד מוכשר ובכתות-ההמשך התגלה כמנהיג וכמדריך.
בסיימו את כיתה י"ב גויס לצה"ל (במארס 1956) והתייצב לסיירת-הצנחנים. עבר קורס מ"כ ולאחריו קורס-קצינים וכאשר סיים אותו בהצלחה חזר להדריך כמפקד-מחלקה בסיירת והוא אז בדרגת סגן. כאשר נסתיימה תקופת שירותו חתם לשירות-קבע למחצית שנה נוספת ואת מחציתה השניה השלים בהדרכה בתנועה בסניף חולון. אתו יחד הדריכה גם אשתו-לעתיד - רותי .
תוך תקופת שליחותו החליט המשק לשלוח את אורי ללמוד בסמינר "אורנים". את החלטת המשק קיבל אורי בהסתייגות אך מתוך משמעת להחלטותיו יצא ללימודים.
במשך לימודיו באו הוא ובחירת לבו (רותי)בברית-הנישואין וקבעו את ביתם בדפנה.
באותה תקופה נהרג אחיו -עודד בהיותו טייס, ואורי, בעת צרה זו, שימש משענת לבני המשפחה. אמו ביקשה אותו לעזוב את הצנחנים אך אורי סירב בטענה כי זה מקומו. עם סיום לימודיו שב אורי הביתה וקיבל על עצמו את חינוך כיתה ט'. שנה ראשונה זו היתה קשה מאד עליו אבל הוא יכול לכל הקשיים, בהיותו אהוב על תלמידיו כי הם ראו דוגמא חיה לעצמם. בהיוולד לו בנו ערן נתן לו מאהבתו ומנפשו הרגישה: הרבה שעות פנאי הקדיש לו, טייל אתו והקריא לו סיפורים. שנת חייו האחרונה עברה עליו ועל משפחתו במוסד החינוכי במגדיאל, שגם בו התגלתה אישיותו המחנכת והמדריכה. ביחסו הלבבי והאבהי לעולים החדשים הצעירים, באמונתו באדם ובערכיו ובאהבתו את המדינה קנה את לב כולם והשפעת אישיותו עליהם היתה גדולה.
מפעם לפעם יצא לשירות מילואים וגם לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל.
ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל אורי בקרב שנערך ליד שער האריות בירושלים העתיקה.
הניח אשה ובן קטן - רותי וערן.
הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים במשק דפנה, ליד קבר אחיו הטייס.
בקיבוץ דפנה הופיעה חוברת לזכרו.
בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.