קורות חיים
אלברט מנדלר ז"ל בן יצחק ופרידה נולד באוסטריה ביום 3.5.1929, נפל בקרב במלחמת יום הכפורים ב-13 באוקטובר 1973.
אלברט נולד באוסטריה, ניצל מהשואה והגיע לארץ באוניית המעפילים "סקרייה", האוניה האחרונה שהגיעה לחופי ארץ ישראל ב-1940.
כנער עבר את כל חבלי הקליטה החברתית בארץ ישראל וכשבגר הצטרף לשורות ההגנה, נטל חלק בפעילותה, ותוך זמן קצר מצא את מקומו בין שורות מפקדיה. מכאן מתחיל מסלול חייו אשר כולו קודש לעם ישראל, להקמת המדינה ולהגנתה. אלברט ניחן ביושר אישי, באומץ לב ובכושר ללמוד וללמד, זאת כל שתבע מפקודיו, ובראש ובראשונה מעצמו. תמיד ניצב בשורה הראשונה של החזית.
שירותו הצבאי המפואר, משתרע על פני 25 שנים - שנים של בניין צה"ל והכנתו למלחמה ושל השתתפות בכל מלחמות ישראל. נתיב חייו בצה"ל עבר דרך ארוכה. ב-1948, מלחמת השחרור - הוא התנדב לצה"ל ושירת כמ"כ בחטיבת גבעתי בגדוד 51 פלוגה ב'. אחר כך עבר לפלוגת הסיור של חטיבת גבעתי "שועלי שמשון", ואיתם השתתף בכל הקרבות בדרום הארץ מול הצבא המצרי, וכתמיד בקו הראשון. ב-1949 סיים קורס קצינים והתמנה למ"מ. באותה שנה השתחרר מצה"ל. ב-1951 נענה לקריאה וחזר לשרת בצה"ל בחטיבת גבעתי, גדוד 52. בגדוד זה מילא בהצלחה שורה של תפקידים: קצין מבצעים גדודי, מפקד פלוגה מסייעת ומפקד פלוגה רובאית. בתפקידים אלה השתתף בפעולות תגמול להגנת גבולות ישראל ובחינוך החיילים לציונות כמו גם למלחמה. בהיותו מ"פ מצטיין קיבל את הפיקוד על פלוגת הסיור החטיבתית, הלוא היא "שועלי שמשון" של מלחמת העצמאות. ב-1955 עבר לשרת בבית הספר לחיל רגלים ונתמנה למפקד ענף חי"ר. כמפקד בביה"ס לחי"ר השתתף במלחמת "קדש". ב-1958 נתמנה למפקד גדוד 51 בחטיבת גולני. ב-1959 עבר הסבה לשריון והתמנה למפקד גדוד טנקים 52 בחטיבה 7. ב-1960 נתמנה למפקד קורס מ"פ שריון. ב-1962 נתמנה לסגן מפקד חטיבה 7. באוקטובר שנה זו נשא לאשה את שולמית לבית יעקבזון. לימים נולדו להם שתי בנות, ענת וסיגל. ב-1963 התמנה לסגן מפקד חטיבת מילואים. ב-1965 התמנה למפקד חטיבת מילואים 8, ובמקביל עסק בהקמתו ובהפעלתו של מתקן האימונים המרכזי של חיל השריון בצאלים. ב-1967, עם הכרזת הכוננות ערב מלחמת "ששת הימים", גויסה חטיבתו של אלברט, הורדה דרומה למישורי הכונתילה והוצבה מול דיוויזיה מיצרית בפיקודו של הגנרל שאזלי. החטיבה עסקה בהבטחת הגזרה ובפעולות סיור אל מול כוחות האויב. כעבור מספר ימים, פוצלה החטיבה: כח אחד נשאר בדרום, ואילו אלברט עם מרבית החטיבה עלו צפונה. חטיבה 8 בפיקודו של אלברט ניצבה מול הרמה האימתנית החולשת על כל עמק החולה. החטיבה בפיקודו של אלברט עשתה את הבלתי אפשרי, ובקרבות עקובים מדם הבקיעה את הרמה ושברה את גבו של המערך הסורי. הנצחון בצפון הושג בחלקו הגדול בזכות אלברט וחטיבתו. ב-1968 התמנה לסגן מפקד גיסות השריון והפך לרוח החיה בבניין כוחות השריון והכנתם למלחמה. ב-1972 התמנה למפקד אוגדת סיני.
באוקטובר 1973, ימים ספורים לפני החלפתו למפקד גייסות שריון, פרצה מלחמת יום הכיפורים. אוגדת סיני בפיקודו של אלברט היא שניהלה לבדה את קרבות הבלימה העזים בחזית תעלת סואץ בשלב הראשון של המלחמה. כמו תמיד, אלברט נמצא בקו הראשון בין יחידותיו הלוחמות ממש בקו החזית. ב-13 באוקטובר 1973, בעודו מנהיג את האוגדה ומנהל את הקרב שלה, פגע פגז בנגמ"ש הפיקוד שלו והוא נהרג.
אלברט היה קצין אשר בכל תפקיד שהוטל עליו התאפיין בשאיפתו לשלמות, בדאגה לחינוכם ולאימונם של חייליו, בטיפוח הרמה המקצועית, בדאגה לציוד ולאחזקתו, בטיפול בבעיותיהם של פקודיו, בטיפול במשפחות השכולות והנכים ובעיקר בדוגמה האישית שנתן לפקודיו, בעיתות שלום כמו גם בעיתות מלחמה.
תא"ל דוביק תמרי, סגנו של מנדלר ברוב התקופה שפיקד על סיני - ניסה לסכם את שיטת הפיקוד של אלברט: "היה לו הרבה נסיון בתחום השירות, בתחום יישום הפיקוד בחיי היומיום ובתחום עבודת התכנון לזמן ארוך. הייתי קורא לשיטה שלו - שיטת מבנה היסוד".
האלוף (במיל') ישראל טל ספד לו: "אלברט חברנו, תהיה מופת ללוחמי ישראל וזכרך - דמות של מפקד שריון גדול".