קורות חיים
יחיאל היה מאותם המפקדים, אשר ידעו כי האימון הטוב חוסך קרבנות. ובאימון אנשיו הצטיין.
אחר עבודה מייגעת ביום, היה יוצא בלילות כדי לאמן את יחידתו ולהכינה לפעולות. ואכן, עם פרוץ ההתקפות הערביות, הוכח שעמלו לא היה לשוא. יחידתו שמרה ביעילות ובאומץ באחת העמדות בדרום העיר, אחר כך הועברה לעמדה בכרם-התימנים מול חסן בק, ומשם יצאה מדי פעם לפעולות הטרדה באיזורי האויב.
כבר ביום הראשון להתקפה על יפו, יצא יחיאל בראש אנשיו לחזית. ארבעה ימים עמדו בקרבות קשים והצליחו לחדור למקומות מסוכנים ביותר. אולם ביום החמישי לקרבות פגע ביחיאל פגז בריטי ושם קץ לחייו.
יחיאל נולד באנטוורפן שבבלגיה, ובהיותו בן חמש עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בתל-אביב. אחר שסיים את ביה"ס היסודי, למד בביה"ס "פיטמן", אולם לבסוף ביכר את העבודה במוסך על העבודה במשרד.
מילדותו היה פעיל ב"ברית הנוער הלאומי", וכבן חמש-עשרה הצטרף לאצ"ל. במרוצת הזמן עבר קורס סגנים ונתמנה כמפקד יחידה בגדוד 8, אשר עסק בניהול תעמולה. הוא היה דואג לאנשיו, כדאוג אב לילדיו, והם מצדם חבבו מאוד את מפקדם גבה הקומה והחסון, הזריז וטוב הלב.
בט"ו באדר תש"ז (7.3.47) נפצע ברגלו בשעת ההתקפה ליד בית-הד, אולם לא זו בלבד שלא שם לב לפצעו, אלא אף דאג להעברת פצועים אחרים לבית אביו שבו אירגן מעין בית-חולים.
כאשר הרחיב אצ"ל את ייצור הנשק, הועסק יחיאל חדשים אחדים באחת הסדנות. אולם אח"כ חזר להדרכה ולפיקוד ישיר על יחידה, שבראשה יצא לקרבות.