טוראי פנחס מאיר ז"ל

קורות חיים

בן פרד ואסתר. נולד ב-21 באפריל 1929 בעיר המבורג אשר בגרמניה. עלה בגיל 10 לארץ. גדל אצל דודו ברמת-גן. הוריו נספו בימי השואה. האם - במחנה אושבינצים, והאב - עקבותיו אבדו. גלמוד נשאר פנחס בארץ, תחילה בבית דודו ואחר-כך בחברת נוער בקיבוץ. למד בבית הספר בגבעתיים ואחר-כך בבית הספר התיכון של זרם העובדים.

עליז ושמח היה באפיו, אך מדי פעם בפעם ניכרה בו עצבות, תוצאת חוסר משפחה ויתמות.

הוא ידע להתמיד בלימודיו ולאט-לאט התפתחה בו ההכרה החלוצית ואהבת הארץ והוא בחר בחיי חברה ועבודה בקיבוץ. אמנם רצה להמשיך עוד בלימודיו, אך מאחר שלא היו לו אמצעים לכך, הקדים ללכת לקיבוץ והצטרף ב-1944 לחברת הנוער בשריד ואחר-כך בדליה. עבד בגן-הירק ואהב את חיי החקלאות. בהכשרה בלט בין חבריו כאיש החותר לאמת, שאינו מסתפק בשיגרה ובדרך שאין להרהר אחריה. גם במכתביו בלטה אותה ספקנות וחתירה אל שרשי החיים וחזיונותיהם. מעולם לא התוכח בענינים שלא הכירם על בוריים ולא התבייש לשאול ולחקור.

באפריל 1947 התגייס לפלמ"ח ובינואר הגיע ליחיעם והשתתף בהגנת המבצר ששבה את לבו. החליט להתאים עצמו לחיי הפלמ"ח גם אם הדבר כרוך במאמצים גדולים. גם אחרי השיחה, שבה נאמר לו, שהתפקיד קשה ולא הומלץ בפניו להצטרף, עמד הוא על שלו והתגבר על אף הקשיים. וכך הלך מקרב לקרב ולא ניסה להקל על עצמו. אם כי, ניסו לסייע בידו, הוא לא קיבל זאת ולא נתן להפחית מהמעמסה שהיתה עליו.

משם עבר לחניתה. השתתף בקרבות משמר הירדן, בהתקפה על זרעין ועכו ובפעולת "המטאטא" בגליל המזרחי. לאחר כיבוש עכברה היה בין מגיני מלכיה והפושטים לתוך הלבנון. משעבר לחזית המרכז בימים של מתיחות וקרבות בלתי-פוסקים, גילה אומץ-לב, בטחון ואמונה. עם צאתו לקרב לא היתה ניכרת בו עצבות - הוא האמין בנצחון כי יבוא.

יומיים לאחר כיבוש הכפר אל-קובאב, במבואות לטרון, עלה על מוקש, נפצע קשה ומת מפצעיו ביום 7 ביוני 1948. נקבר ברחובות ב-9.6.1948.

זכרו הועלה בחוברת "עשרה שנפלו" של קיבוץ ארצישראלי י"ג "הראל".