קורות חיים
נולד בראשון באוקטובר 1943 להוריו רות ושמואל (סם) מחלוצי תעשית הטקסטיל בארץ. סיים חוק לימודיו בבית הספר היסודי ברמת גן, למד חקלאות בפרדס חנה ואחר כך סיים את בית הספר המקצועי אורט-טקסטיל. היה פעיל באגודת "נוער לנוער" וסייע רבות לנערים שנזקקו לעזרה, לתמיכה ולעידוד. עסק בספורט וערך את השבועון "כדור-הרגל" עד שהתאחד עם "הד הספורט". הקים וניהל חברה לאריגה, תכנן חברה לפיתוח ענף האריגה באחת מעיירות הפיתוח. ניחן בקסם אישי ובתכונות מנהיגות.
נפטר - 16.6.67.
ב-5 ביוני 1967 בשעה 8.10 בבוקר הודיע "קול ישראל": "דובר צה"ל מודיע - מאז שעות הבוקר מתנהלים קרבות בגבול הדרומי..."
כנגד שבע הריביזיות המצריות היו לישראל בדרום שלוש אוגדות (דיביזיות). לאויב היה יתרון נוסף - גורם ההפתעה, מכיון שהוא פתח בהתקפה. לאויב היו שתי דיביזיות שריון, אגרוף מחץ שנשלח לחזית בפקודת נאצר עצמו. דיביזיית רגלים פלשתינאים (הדיביזיה ה-70) שהחזיקה בקו רצועת עזה. הדיביזיה השביעית נערכה בין רפיח לאל עריש. בשעה שמונה בבוקר קיבל אלוף גביש הודעה מן המטכ"ל שהאויב פתח בהתקפה. כעבור רבע שעה בלבד נפתחה התקפת הנגד הישראלית. כוחותינו נעו בשני צירים: חאן יונס - רפיח לכוון אל עריש וקציעות אבו-עגיילה. בכל ציר פעלה אוגדה. עד בוקר המחרת נתערערה הדיביזיה השביעית בציר הצפוני. נכבשו אל עריש ואבו-עגיילה. אוגדה ישראלית נמצאה במרכז המרחב. כמו כן נשלם כיבושה של רצועת עזה.
עלינו היה לשלם מחיר יקר על השגים צבאיים חשובים אלה, שכלל גם את חיי רב טוראי מיכאל זקס. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל לחילוץ עם ממצור, מאימת הכליון, כרבבות בני עמו.
בכביש אל עריש עלתה פלוגתו על מארב מצרי. נתחולל קרב עקוב מדם. מיכאל נפצע קשה, אולם המשיך בלחימה עד חיסולו הגמור של המארב. בתום הקרב איבד את הכרתו ונפטר כעבור ימים אחדים. בגופו ובנפשו חסם בפני האויב את הדרך ללב המדינה.
עדותו של מי יכולה להיות נאמנה ומדוייקת יותר מאשר זו של הממונה עליו?
מפקדו הישיר, סגן אלוף אליעזר אמיר, כתב:
מיכה נמנה עם בחירי בנינו האמיצים, אשר באומץ עמידתם הבטיחו את עצם קיומנו ובהקריבם את חייהם הצעירים נתנו לנו את האפשרות להמשיך ולהתקיים במדינתנו כעם חופשי במולדתו.
בלי מיכה, ובחורים כמותו, לא היה חיל האויר מסוגל להגיע להשגים הנפלאים, כפי שבאו לידי ביטוי בכושרו המבצעי במלחמה זו.
מסירותו ונכונותו של מיכה למען ארצנו לא ידעו גבול. היה מבין הראשונים שהתיצבו כאשר נקראו למלא את חובתם והיה מרוצה שבאפשרותו לשרת את המולדת בקו הראשון. גם כשהותקף המשיך להלחם ובעוז רוחו, למרות היותו פצוע, נקם את נקמת דמו באויב.
לאצילות נפשו נתן ביטוי גם ברגעים הקשים ביותר כשנלחם על חייו בהיותו פצוע בבית החולים.
רב אלוף משה דיין, שכיהן כשר הבטחון באוגוסט 1967, שיגר מכתב תנחומים לגברת יהודית זקס בו נאמר בין השאר:
מיכאל ז"ל התנדב לשירות המלואים ושימש נהג ג'יפ קשר לסיוע אוירי (תפקיד חיוני ביותר ביחידתו). בהתקלו באנשי האויב, שירו עליו מן המארב, נלחם בגבורה והצליח להרוג שניים מן האורבים לפני מותו.
זכרו הנו קודש ונצרנו בלבנו בגאון.
מנחם בגין, שכיהן בשנת 1967 שר בממשלה, שיגר ב-27 ביולי את איגרת התנחומים הבאה לגברת יהודית זקס:
הריני כותב אליכם בדחילו ורחימו. מה ערכן של מלים, אף אם הן יוצאות מן הלב, מול פני הקרבן אשר נתתם למען עמנו וארצנו? אך אם אני מרשה לעצמי לפנות אליכם במכתב זה, הריני עושה כן משום שגם מנת חלקי היא יתמות - ואף את קברם של יקירי נפשי לא אדע - ובמשך שנים רבות, בשאתי באחריות, שאין נוראה ממנה, לחייהם של לוחמים עברים, אחי גבורי התהילה, במחתרת, ידעתי שכול מהו. הן הבנים שנפלו בימים ההם - בני היו המקום ינחמך גברת זקס היקרה, אישך - זכרו יחיה לעד בתולדות עמנו. הוא, יחד עם אחיו לנשק, יצא למלחמת הצלה וגאולה. מדמו הקדוש צמחה לישראל ישועה גדולה. גבורתו ונכונות ההקרבה שלו ישמשו דוגמא לנוער העברי, לא רק בדור הזה, אלא גם בדורות הבאים. בזכות בנים כאלה יצא עמנו מעבדות לחרות;
בזכותם הוא חי ויחיה.
זאת הנחמה.