רס"ן אברהם שביט (רקר) ז"ל

קורות חיים

בן יעקב ואסתר. נולד ביום כ"ד בכסלו תרצ"ו (20.12.1935) בפתח תקוה. סיים שם את לימודיו בבית-הספר היסודי על שם הס ולאחר מכן בבית הספר-התיכון על שם ברנר.

בעל נטיות היה אברהם בציור ובמלאכת יד. ישר-דרך, היה ודאגותיו היו נתונות גם לצרכי הבית. את החינוך הרעיוני קיבל ב"קן" של "השומר הצעיר" בפתח תקוה.

לצה"ל גויס בנובמבר 1953 ובו מצא את ייעודו וראה את חזות הכל. הוא הלך בדרכו שלו והיה אהוב בתנועתו וגם בצבא. את תפקידיו השונים והקשים בצה"ל קיבל ברוח טובה ובלי תרעומת. פעם, כאשר לא בא לחופשת חג, כתב להוריו מכתב מרגיע כי עצם היותו במוצב מבטיח את שבת העם בישראל לבטח. אברהם השתתף ברוב פעולות התגמול ובמערכת סיני. הגיע לדרגת רב סרן בהיותו בצבא הקבע.

בשנת 1966 היה בפו"ם ואמו אז שוכבת בבית החולים על ערש דוי ובמקום לנסוע לביתו ולמשפחתו אשר כל כך אהב, היה יושב ליד אמו עד שעה מאוחרת בלילה ובשיחותיו איתה ביקש לעודד אותה אף כי במסתרים בכה לבו בקרבו. הוא דאג למשפחתו ולצרכיה ולמרות תפקידו בצה"ל היתה מסירותו ללא דופי, כאשר יעידו מפקדיו וחבריו שעבדו במחיצתו.

מנעוריו היה נעים הליכות ומעולם לא התנשא על זולתו. תמיד היה נסוך על פניו חיוך של חן וטוב לב.

אברהם היה בעל ואב אוהב ומסור עד מאד. היה חוזר הביתה בשעת ליל מאוחרת, או לאחר תרגיל ומיד מיהר למיטת הבנים, לראותם, ללטפם, להחזיקם בידיו. היתה לו גישה מיוחדת מאד לילדים. תמיד היתה לו סבלנות אליהם, תמיד מצא זמן לשחק אתם, לדבר אליהם ולהקדיש להם את כל כולו. הוא הישרה בבית אוירה נעימה ונינוחה. היה מסור מאד, אוהב מאד ונפלא היה להיות אתו.

ביום י"א במרחשון תשכ"ח (14.11.1967) נפל בהיותו בשירות ובתפקיד בשעה שנהג ברכב צבאי.

הובא למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

משפחתו וידידיו הוציאו ספר לזכרו ועל שמו.