תפריט נגישות

סמ"ר יגאל מודריק ז"ל

יגאל מודריק
בן 21 בנפלו
בן טובה ומשה
נולד ברמת גן
בא' בשבט תשי"ב, 28/1/1952
התגייס ב-מאי 1971
שרת בחטיבת הצנחנים
יחידה: מפח"ט 35
נפל בקרב
בכ"א בתשרי תשל"ד, 17/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: החווה הסינית
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: הורים ואח

קורות חיים

יגאל, בן טובה ומשה, מניצולי השואה, נולד ביום א' בשבט תשי"ב (28.1.1952) ברמת גן.

הוא למד בבית הספר היסודי "הלל" ברמת גן ואחרי כן סיים את לימודיו בבית הספר התיכון "גאולה" בתל אביב.

יגאל הצטיין בלימודים בבית הספר היסודי, היה נער פיקח מאוד ותמיד ידע להסתדר היטב. הוא היה מהיר תפיסה, בעל מחשבה מקורית ויסודי מאוד, ולפיכך היה מקובל מאוד בין חבריו בני גילו ואהוב על הכל.

בשנות לימודיו היה יגאל חבר בתנועת "הצופים" ופעיל בגדנ"ע. הוא הקדיש את זמנו הפנוי לשיפור רמתו כשחקן שח מט והיה מבקר מזמן לזמן בחוג השח של ההסתדרות ברמת גן, שם שיחק עם מקצוענים. יגאל היה ספורטאי מצטיין. אהבתו לספורט התבטאה בעיקר בענף השחייה. הוא נהג לשחות בכל הזדמנות, בבריכה או בים, וכן השתלם בקורס למצילים חובבים והוענקה לו תעודת מציל חובב.

יגאל היה חינני ועירני מאוד, מלא מרץ, תשוקת חיים וחדוות רוח התנדבות. בימי החופש הגדול נהג להתנדב לעבודה בקיבוצים ובמשקי ההתיישבות העובדת. הוא היה בחור יפה תואר וחסון, בלט בקומתו הגבוהה ובמבנה גופו הספורטיבי.

יותר מכל אהב יגאל את הטבע ואת המולדת. הוא נהג לצאת לטיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ וליקט אוסף של אבנים יפות מטיוליו. את האבנים סידר ועיבד לכל מיני צורות יפות. הוא אהב לעסוק במלאכת- יד והתקין לעצמו אביזרים שונים, לשימושו הפרטי ולקישוט ביתו.

יגאל גוייס לצה"ל בתחילת מאי 1971 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים, הוצב במפקדת חטיבה. הוא הסתגל עד מהרה לאווירה המיוחדת ששררה במפקדת החטיבה ומפקדו, שהכיר בתכונותיו המיוחדות, מינה אותו לתפקיד סמל מבצעים.

מפקד החטיבה העיד עליו, שהיה מסור לתפקידו ובעל תכונות יפות כאדם, מקובל ואהוב על חבריו ליחידה.

את חופשותיו הקצרות בתקופת השירות בצבא הקדיש יגאל לבית ולמשפחה. הוא לא הרבה לספר על עבודתו הרבה ועל פעילותו הצבאית. לעתים היה משתף את הוריו בחוויותיו מצניחות ומסיורים מיוחדים, ובעיקר השתדל שלא להדאיג את משפחתו ונהג להביא שמחה וחדוות חיים לביתו. עם פרוץ המלחמה נמצא יגאל במקומו הטבעי, בחבורת הפיקוד של החטיבה. בעשרת ימיה הראשונים של המלחמה לא ידע רגע של מנוחה. הוא עמד במעמסה הכבדה שהוטלה עליו בחפ"ק וידע לשאתה באחריות מלאה.

לפני יציאתו לקרב האחרון הוריד את שעונו מהיד, כתב את כתובת הוריו ואמר לחייל שלא הכירו ואשר לא יצא לקרב : "במקרה שאפול בקרב, מסור את השעון להורי. תמסור את זה לאבא, שאמא לא תראה... אינני רוצה ששעון זה, שקבלתי מתנה מסבי לפני התגייסותי, יפול בידי ערבי".

בתוקף תפקידו כסמל מבצעים היה עליו להישאר מאחור, אולם הוא דרש במפגיע שיצרפוהו ליחידה, ואחרי הפצרות רבות ניתן לו מבוקשו. בלילה שבין ה-16 ל-17 באוקטובר 1973 נכנסה החטיבה למלכודת אש ב"חווה הסינית", שקטלה בצנחנים. הם נאלצו לחזור פעמיים, ובפעם השלישית, כשיחידה קטנה של קצינים וחיילים ניסתה להתקרב לתעלה, להקמת הגשר, נתקלו במארב מצרי ובאש צפופה. בבוקר יום רביעי, בהושענה רבה, כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגע יגאל על ידי טיל ונפל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית שאול. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו של יגאל: "הכרנו את יגאל כאדם מיוחד ובלתי רגיל, אפשר אף, משכמו ומעלה, אך מעולם לא נישא מעל אחרים. הכרנו אותו גם כחייל ולוחם. לוחם למופת, שולט בכל כלי הנשק וחי את השטח. תמיד ידע להיות במקום בו מתרחשים הדברים החשובים ביותר, השתדל להיות לעזר לחיילים, עזר למפקדים וקבע יוזמות ראויות להערכה".

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה