קורות חיים
דרור, בן מרים ואפרים, נולד ביום ו' בניסן תשי"ד (9.4.1954) בתל אביב.
הוא התגורר עם הוריו ואחיו גדעון ברמת גן. למד בבית-הספר היסודי "הלל" ברמת גן, בוגר בית הספר התיכון על שם בליך ברמת גן. הוא אהב את העיר מאוד וכל התרחשות והתפתחות בה, היו קרובות ללבו. דרור היה צופה מושבע ומדריך בתנועת צופי רמת גן, ספורטאי נלהב, חבר בנבחרת בית-הספר, "מכבי ארזים" ומכון וינגייט, השתתף בתחרויות ספורט וריקודי עם. הכיר כל פינה בארץ, עקב טיולים עם הצופים, עם חברים ועם המשפחה.
דרור היה חברותי מאוד והיה תמיד במרכז כל פעילות חברתית. חייו היו מלאי חויות ואושר, ואת אושרו הקרין על כל מי שהיה במחיצתו. תמיד היה מלא אהבה ודאגה למשפחה.
אמר אחד מידידי המשפחה "דרורי, זה החבר שחיפשתי בימי נעורי". מוכיחים חבריו הקרובים עם כל ביקור בביתנו - והם מבקרים על אף היותם מפוזרים במקומות שונים בארץ, בגלל לימודים - כי דרור הוא חבר שלא שוכחים. למדנו להעריך את הקשר העמוק שהיה לדרורי עם החברים שלו, כי כזה היה דרורי וכאלה הם חבריו. הוא ידע שיש על מי לסמוך, שהם ימשיכו לבוא. בחברתם אנו רואים את דרורי, שומעים את קולו, את צחוקו ואת תגובותיו בעת שיחות או ויכוחים בתחומים שונים. החיוך האופייני שלו, ששימח את הלב ושהרגיז לא פעם את המורים בבית הספר, שוב מופיע על פני החייל הרציני שבמסגרת על הקיר.
עם תום בחינות הבגרות, התאמן דרוד במכון וינגייט כדי לשפר את כושרו לקראת התקופה החדשה.
דרור גויס לצה"ל בתחילת חודש אוגוסט 1972 ושירת בסיירת "חרוב". הוא עבר קורס צניחה וקורס מ"כים חי"ר בהצלחה ובציונים גבוהים, היה חייל מצטיין, אהוד על חבריו ועל מפקדיו ובעל שאיפה להתקדם ולהצליח בשירות הצבאי. באימונים, בתרגילים, במסעות ארוכים של סיירים ובפעולות קרביות, שימש דרור דוגמה ומופת לחבריו באופטימיות שלו, בכושר הסבל שלו ובכושרו המקצועי. זכה ב"אות השירות המבצעי".
חבר מסור עד מאוד, חייל שלא היסס להקריב את חייו.
הגדירו אותו חבריו לנשק, בעלון אשר הוצא במחנה : "חייל מלידה, כמעט שיא צה"לי".
במלחמת יום הכיפורים היה דרור חייל ביחידת סיור מהוללת, שלחמה בקרבות הקשים בעיר סואץ, שם נפגע בעת שרץ להציל חייל פצוע, ונפל, והוא בן 19.
דרור נפל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), והובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקרית שאול.
השאיר אחריו הורים ואח.
אחרי מותו הועלה לדרגת סמל.
יהי זכרו ברוך.