תפריט נגישות

סמל משה שרלה שר ז"ל

משה שר
בן 27 בנפלו
בן אידה וזאב
נולד בגרמניה - מינכן
בא' בכסלו תש"ז, 24/11/1946
התגייס ב-יולי 1964
שרת בנח''ל, חיל רפואה, חטיבת הצנחנים
יחידה: גד' חש"ן 565, חטיבה 623
נפל בקרב
בכ"ו בתשרי תשל"ד, 22/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תעלת סואץ
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ה, חלקה: 4, שורה: 5, קבר: 14.
הותיר: אישה, הורים ושני אחים

קורות חיים

משה, בן אידה וזאב, נולד ביום א' בכסלו תש"ז (24.11.1946) במינכן שבגרמניה, כבן בכור להורים מניצולי השואה, פליטים מגטו קובנה שבליטא.

בן ארבע היה כשעלה ארצה עם משפחתו שהשתקעה בירושלים. הוא החל את לימודיו היסודיים בבית הספר בשכונת בית וגן, ולאחר שעברה המשפחה לגבעתיים המשיך ואף סיים בהצטיינות את חוק לימודיו היסודיים בבית-הספר "בורוכוב". אחר כך המשיך בלימודים תיכוניים בבית הספר "קלעי", משה הצטיין בלימודים ההומניים, בכושר ביטוי בכתב ובעל-פה והיה מן הבולטים בחוג הדרמטי של בית הספר, ואף השתתף במספר הצגות שהועלו בפני קהל משפחות התלמידים ואורחים ב"בית צבי", מנעוריו היה חבר פעיל בתנועת "הצופים" ברמת גן והצטרף לגרעין נח"ל "ינון", שעשה תקופת הכשרה קדם-צבאית בקיבוץ איילת השחר.

משה גויס לצה"ל בסוף יולי 1964 והוצב לנח"ל. אחרי שעבר את האימון הבסיסי והשלים קורס צניחה, המשיך לשרת כחבר גרעין וכאיש נח"ל בקיבוץ שדה-בוקר. בהמשך שירותו עבר גם קורס חובשים. בצבא דבק בו הכינוי שר'לה. הוא היה עלם גבה קומה, בעל גוף מוצק ונאה. תמיד התבלט כאחד מהוגי הדעות של הגרעין ומן הפעילים בחברה, והתחבב על חבריו בקיבוץ והתמיד לשמור קשר עמם עוד שנים רבות אחר כך.

בסוף ספטמבר 1966 שוחרר משה משירות החובה בצה"ל. במרס 1967 נהרג בתאונה חברו הטוב, יגאל שמיר, ומשה לא נח עד שהוצא ספר לזכרו. הוא סייע לקיבוץ בעריכת הספר ובהוצאתו לאור וגם השתתף בכתיבת דברים על דמותו של חברו.

משה התקבל ללימודים בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בירושלים. השיבה ללימודים ואל העיר שאהב הגדילה את הקשר ואת תחושת ההשתייכות שלו לעיר והוא קבע בה את מושבו. זמן מה עבד בחברות לפרסום כדי לממן את לימודיו, אך את סיפוקו המלא מצא בעבודתו בסוכנות היהודית, כעוזרו של עוזי נרקיס. במשרד פגש את חברתו ליאורה, והשנים נישאו בתחילת ספטמבר 1973.

בעבודתו ובחייו הפרטיים היה משה איש ערכים ובעל אמונה עמוקה בצדקתם. הוא ניחן בחוש הומור מצוין ובקסם אישי רב. מעולם לא ניסה להתנשא על זולתו, ואישיותו הקרינה ביטחון שקט, שהיה מקור השראה ועידוד למיודעיו. היו לו קשרים הדוקים עם חוג רחב של ידידים ומכרים, שהעריכו את יושרו ואת קסמו האישי. תמיד היה מסור להוריו ודאג לאחיו הצעירים. מטבעו היה גלוי לב, אמר את אשר בלבו והיה נכון לחוש לעזרת הזולת תמיד. לאחר שהוענק לו תואר "בוגר" החליט לעבור לפקולטה למשפטים של האוניברסיטה, עמד בבחינות הכניסה והתקבל לשנת הלימודים תשל"ד.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח משה עם יחידתו לחזית בסיני. הוא השתתף בשורה של קרבות עד ליום שהוכרזה הפסקת האש.

ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) היה משה באזור גשרי הצליחה של צה"ל בתעלת סואץ. בשעות הערב הגיעו למקום עיתונאים מהארץ ומשה מיהר לשלוח דרישת שלום להוריו ולאשתו. שנשא שבועות אחדים לפני כן. כשהתרחקו העיתונאים מן המקום נחת בו מטח של קטיושות. בהתפוצצות נפצע משה קשה ונפטר בדרך לבית החולים.

הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הרצל בירושלים.

השאיר אחריו אישה. הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

דברים לזכרו פורסמו בחוברת "נזכור". שהוצאה לאור לזכר חללי האוניברסיטה העברית בירושלים. ובחוברת "מבע"- ביטאון ארגון עובדי הסוכנות היהודית.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה