תפריט נגישות

סא"ל משה סלע ז"ל

משה סלע
בן 36 בנפלו
בן סימה וחיים
נולד בתל אביב
בז' בסיון תש"ו, 6/6/1946
התגורר בתל אביב
התגייס ב-יולי 1964
שרת בחטיבת הצנחנים
נפל בקרב
בה' בטבת תשמ"ג, 21/12/1982
במלחמת שלום הגליל
מקום נפילה: קמד-א-לוז
באזור לבנון
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: רעיה, שני בנים, בת, הורים ושני אחים

קורות חיים

בן סימה וחיים, נולד ביום ז' בסיוון תש"ו (6.6.1946) בתל אביב. אביו עלה כמעפיל מפולין ביום שפרצה מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939 באוניית המעפילים "טייגר היל", שעלתה על שרטון מול חוף תל אביב. האב היה ממייסדי קיבוץ שער הנגב והאם, שנולדה בגרוזיה, עלתה לארץ בשנת 1938.

משה למד בבית החינוך ב' בחולון, המשיך ללמוד בבית הספר היסודי "בן יהודה" בתל אביב ובגימנסיה "שלווה" עד כיתה י'. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר".

על ילדותו של משה סיפר אביו, שהיה עליז, הרבה לצחוק ולעשות מעשי קונדס ועם זאת נוח לכעוס, עקשן, שעמד על דעתו. היתה לו השפעה על ילדים בני גילו, הוא רדף צדק וכשילדים התנהגו בדרך שלא נראתה לו - פגע בהם.

זמן קצר אחרי שנולד עברה משפחתו לתקופה של שלוש שנים לגבעת ברנר, שם התפתח משה והיה סמל של בריאות ותבונה. משה אהב ספורט ועד סיום לימודיו בבית הספר התיכון, שיחק כדורסל בנבחרת הנוער של "מכבי תל אביב".

ביולי 1964 התגייס משה לצה"ל ושירת בחיל הצנחנים. הוא היה בחור חסון, נאה, עבר סדרה של אימונים וקורסים והצליח בהם. באפריל 1965 עבר משה קורס מ"כים ועלה לדרגת רב"ט.

במרץ 1966 הוא עבר קורס קצינים ועלה לדרגת סג"מ וכעבור שנה אחת עלה משה לדרגת סגן. הוא השתתף במבצעי התגמול שקדמו למלחמת ששת הימים, וביניהם: ההתקפה על תחנת המשטרה בסמוע שבהרי חברון וההתקפה על מוצב הסורים בנוקייב.

הוא לחם במלחמת ששת הימים, ולאחר מכן השתתף במרדפים בבקעת הירדן.

עד ספטמבר 1966 שירת משה שירות חובה. לאחר מכן הוא שירת שנה נוספת בתנאי שירות קבע, השתחרר מצה'"ל בשנת 1967 והחל ללמוד בטכניון בחיפה, בפקולטה להנדסה כימית.

בשנת 1972 סיים משה את לימודיו בהצלחה, והתחיל לעבוד כמנהל במפעל כימי. תקופה קצרה הוא עבד באבטחת מטוסי "אל על", אחרי כן עבר לנהל בית חרושת לתרופות ועבד בו עד שנפל.

משה לחם במלחמת יום הכיפורים בחזית הסורית בתפקיד מ"פ והיה בין כובשי החרמון הסורי. על שירותו במלחמת יום הכיפורים, חיוו מפקדיו דעתם: "מצויין מצויין". הציעו לו לחזור לשירות הקבע, אבל הוא העדיף את עבודתו האזרחית.

ב-1975 עבר משה בשירות במילואים קורס מ"פים ועלה לדרגת סרן. כעבור ארבע שנים הוא יצא לקורס מג"דים במילואים ועלה לדרגת רס"ן.

החל מפברואר 1981 הוא פיקד על גדוד בחיל הצנחנים. בראשית יולי 1982, כשלושה שבועות לאחר תחילתה של מלחמת שלום הגליל, הועלה משה לדרגת סא"ל.

כשפרצה מלחמת שלום הגליל פיקד משה על גדודו, מראשית המלחמה ועד שנפל.

על תפקידו במלחמה חיוו מפקדיו את דעתם: "משה פיקד על הגדוד בעין זחלתה, השתתף בעצמו בחילוץ נפגעים וגילה אומץ לב רב בביצוע כל משימותיו. היה לדוגמה ולמופת, גילה שליטה טובה בגדודו, הצטיין בקור רוח, באומץ לב, בשליטה שקטה אך טובה באנשיו. הוא מסוגל למלא תפקידים בכירים יותר".

בחוות דעת נוספת של מפקדיו נאמר עליו: "הוא כיהן כמג"ד במשך כל הלחימה. מפקד בעל יכולת אישית וכושר מנהיגות, ולמרות רמת הנפגעים הגבוהה ביחידתו המשיך לפקד ולהפעיל את יחידתו. שקט, שלו, בעל כושר מנהיגות, עמד בביצוע כל משימותיו".

ביום ה' בטבת תשמ"ג (21.12.1982), היה משה במשימת סיור בקרבת העיירה קמד-א-לוז בגיזרה המזרחית. הג'יפ שבו נסע בשביל עפר עלה על מוקש, ומשה נהרג יחד עם עוד שני קצינים מחטיבתו. שני קצינים נוספים נפצעו. בן 36 שנים הוא היה בנופלו.

הוא הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בקרית שאול בתל אביב.

הוא השאיר אחריו רעיה, שני בנים, בת, הורים ושני אחים.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה