קורות חיים
אליאס (אלי), בן סעידה וששון, נולד ביום ג' בניסן תש"ג (8.4.1943) בבגדד שבעירק, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. הוא למד בבית-ספר יסודי בבגדד ואחרי כן במעברת מגדיאל, המשיך בבית-הספר התיכון "דביר" ברמת-גן. לאחר עלותה ארצה, התגוררה משפחתו במעברת מגדיאל. תנאי הדיור והמצב הכלכלי היו קשים, וכדי שאלי ילמד בבית-ספר טוב ויגדל בתנאי רווחה, שלחוהו לבית סבתו בגבעתיים. אולם למרות האהבה והתפנוקים שהשפיעו עליו שם, היה ממרר בבכי מדי בואו לבית הוריו. לבסוף לא עמדו הוריו בכך והחזירוהו לביתם. בשנת 1953 עברה המשפחה לרמת-חן. אלי היה ילד נוח. הוא לא היה מהבולטים בלימודים בבית-הספר היסודי, אך היה תלמיד ממושמע, לא הפריע והיה אהוד על מוריו ועל חבריו. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, למד בבית-ספר תיכון בערב, מפני שרצה לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. ואמנם הוא שילב לימודים עם עבודה במחלקת המדידות בתל-אביב, כפקיד מדור השרטוטים. במשכורתו רכש חפצים שונים בשביל הבית. עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר היסודי התבלט כספורטאי; הוא אהב מאוד לעסוק בספורט, ובשעות הפנאי הרבה לשחק בכדורגל. כמו כן אהב לצפות בתחרויות בענפי ספורט שונים - כדורגל, כדורסל ושחייה - והיה עוקב בקפדנות אחר התוצאות. תמיד נהג לעזור ברצון לכל אדם: חברים, שכנים ואנשים שנקרו בדרכו. הוא נודע ביושרו הרב ובאי משוא-פנים, שכן לכל אדם התייחס בכבוד ובהתחשבות. במקום עבודתו היה מקובל מאוד והתבקש לחזור לעבודה שם, אחרי שיסיים את שירותו הסדיר. אליאס גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1961 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים חי"ר, התמנה מדריך טירונים בבסיס הדרכה. כעבור זמן מונה כנגד רובאים והועלה לדרגת סמל. בתעודת-השחרור שלו צוין כ"בעל תפיסה טובה, חברותי, אחראי ומסור לתפקידו". לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים בחיל השריון ונקבע תפקידו כמש"ק חרמ"ש בגדוד. במסגרת שירות המילואים השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים. כעבור זמן הועבר לגדוד חרמ"ש בחיל השריון. לאחר השחרור חזר לעבודתו במחלקת המדידות, אך העבודה המשרדית לא הייתה לרוחו והוא החליט לחפש עבודה שיש בה יותר תנועה ופעילות. הוא עבר קורס לקירור והחל לעבוד ב"אמפא" כטכנאי קירור, אהב את העבודה בחוץ ואת המגע עם אנשים. ברבות הימים אף נבחר כחבר ועד עובדי "אמפא". הוא התייחס לתפקידו ברצינות רבה, תרם מזמנו ונלחם בנאמנות על זכויות העובדים. בשנת 1971 נשא לאישה את חברתו אביבה והתגורר עמה ברמת-גן, לא הרחק מבית הוריו. הוא שמר על קשר הדוק עם הוריו ועם אחיותיו ולאחר שאביו נפטר, עזר הרבה לאמו ושימש למעשה כראש לשתי משפחות. אלי היה גאה ביותר בבתו והיום שבו עשתה את צעדיה הראשונים, היה מהמאושרים בחייו. עוד בערב יום הכיפורים, כשהורגש מצב הכוננות, הכין אלי את חפציו והיה מוכן ליציאה, לפני שנקרא. הוא השתדל להרגיע את משפחתו שדבר לא יארע לו ואף בגלויות, שהקפיד לשלוח מדי יום מהחזית, השתדל להפיג את דאגתם. הוא נשלח עם יחידתו לחזית בסיני וביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפגע ונהרג בהתקפה על מתחם "חמוטל", בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, מטיל שפגע ברכבו. זמן רב היה בחזקת נעדר ורק כעבור תשעה חודשים, ביולי 1974, הוחזרה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אישה ובת, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם לחם למופת בקרב הקשה אשר בו השתתף".