רס"ל אייל עזורי ז"ל

קורות חיים

אייל נולד ברמת גן ב- 19 באוקטובר 1974, בן לשמחה ולשלמה עזורי, וגדל בשכונת המתמיד.

כילד היה אייל ילד ביישן ומופנם, וכשבגר הפך לבחור חייכן, עניו בעל חן מיוחד ויוצא דופן.

כשנזכרים באייל אי אפשר שלא להיזכר בטוב ליבו. הוא היה מהאנשים המעטים שבאמת ובתמים ניתן לומר עליהם שהם "יותר מדי" טובים.

בשנת 1988 סיים את לימודיו בבית הספר היסודי חשמונאים, ולאחר מכן החל את לימודיו בבית הספר התיכון על שם ד.קלעי בגבעתיים. בתיכון התפתחה אהבתו של אייל למחשבים. אהבה שבעקבותיה המשיך ללמוד את המקצוע גם בלימודיו האקדמאים.

אייל אהב לטייל, לבלות, להקשיב למוזיקה (בעיקר של להקת 2U) ולצפות בטלוויזיה. חיבה מיוחדת הייתה לו למכוניות ספורט מהירות, כשאי אפשר שלא לציין את אהבתו לחטיף "במבה".

בשנת 1992 סיים אייל את לימודיו במגמה הסוציולוגית, והחל להתכונן לשירותו הצבאי.

אייל התגייס לצבא במחזור "מרץ 03", כפי שנהג לומר, והחל מסלול בגדוד צבר של חטיבת גבעתי. אייל סיים את הטירונות כחניך מצטיין והמשיך לקורס מכי"ם ולתעסוקה עם הגדוד. לאחר סיום המסלול, בשנת 1994, עבר לפלוגה המסייעת של גדוד צבר. אחרי תקופה של "צעירות" במסייעת וקורס משקי דרגון "וותיקות" במסייעת, סיים אייל את שירותו הצבאי.

אייל נהנה משירותו הצבאי, ובנוסף למוטיבציה הגבוה שהייתה לו לתרום למדינה, השירות הצבאי תרם לו אישית ובמהלכו רכש לו חברים רבים וטובים. בכל הזדמנות אייל נהג לציין, כי תקופת שירותו הצבאי הייתה התקופה הטובה בחייו.

במקביל להכנות לטיול בדרום אמריקה החל אייל לשפר את ציוניו במכינה האקדמית של אוניברסיטת ת"א, וכשסיים נסע לטיול הגדול. בקיץ 1997 נסע לדרום אמריקה. הוא התחיל בבוגוטה בירת קולומביה משם לאקוודור, טרקים בהרי צפון פרו, טיולים בג'ונגלים של בוליביה ומשם למפלי האיגווסו בברזיל. לאחר כחצי שנה המריא אייל מריו דה ז'נרו חזרה לישראל. אחרי הטיול החל אייל ללמוד במכללה האקדמית של תל אביב יפו בחוג למדעי המחשב. בשנת 2001, לאחר שלוש וחצי שנים סיים את התואר הראשון במדעי המחשב.

את שירות המילואים עשה אייל בגדוד חרוב של חטיבה 5.

בחודש ספטמבר 2000 החלו המאורעות בשטחים ופיגועים ברחבי הארץ. לקראת אפריל 2002 גברו הפיגועים, ואייל כאזרח רגיש חש כי אינו יכול לשבת מנגד, וחיכה לשירות מילואים כדי להגן על העורף. לאחר הפיגוע במלון "פארק" בנתניה, בליל הסדר, יצא צה"ל למבצע "חומת מגן", במהלכו גויסה החטיבה של אייל. לאחר שיחת טלפון מהמ"מ שלו, אייל מיהר למחנה החטיבה והתגייס עם שאר חבריו ביום שישי שלאחר ליל הסדר.

לאחר מספר ימי התארגנות ואימונים יצא הגדוד לפעילות במחנה הפליטים בג'נין לשם נמלטו מחבלים מהאזור. במשך שבוע נלחמו החיילים במחנה, תוך סיכון מתמיד של חייהם. בבוקר ה- 9 באפריל, יום השואה והגבורה, נהרגו אייל ו- 12 חבריו לפלוגה בקרב שתואר כאחד הקשים בתולדות צה"ל.

אייל השאיר אחריו הורים, שמחה וסולומון, אח ואחות.

אייל סיכן את חייו ונהרג למען מטרה שהאמין בה באמונה שלמה - הגנה על מולדתו, תוך שמירה על הומניות וכבוד האדם במהלך הקרבות.