קורות חיים
ליאון יהודה בן יצחק ואנה. נולד ביום כ"ג באדר תרע"ח (7.3.1918) בעיר ינינה שביוון. למד בבית-הספר היסודי "אליאנס" ובבית הספר התיכון ביוון וניגן בתזמורת ילדים. גם כשהתבגר לא נטש את נגינתו בכינור. בשעות הפנאי נהג לשחק בכדורגל בקבוצה של בית הספר. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון התקבל לבית-הספר לקצינים בצבא היווני. במלחמת העולם השנייה השתתף בקרבות שהתחוללו באלבניה, והוענקו לו אותות כבוד והצטיינות על שירותו הצבאי, על מעלליו במלחמה ועל מאמציו וגבורתו בפעולות צבאיות. אחרי כיבוש יוון עצרוהו האיטלקים ושלחו אותו לאיטליה כשבוי, אולם האנייה אשר בה הובל, טובעה ויהודה היה בין הניצולים המעטים. סמוך לחוף אלבניה שוב תפסוהו האיטלקים והוא הועבר למחנה ריכוז, אבל הצליח לברוח ממנו, עד שנתפס על ידי הגרמנים, שהשתלטו בינתיים על איטליה. אך המזל האיר לו פנים ומבית-הסוהר שבו נכלא הניחו לו לחזור ליוון, כי לא ידעו שהוא יהודי. הוא שוחרר יחד עם קצינים יוונים נוצרים. אולם במקום לחזור ליוון, התאגדו כולם ופנו לאנשי הצלב האדום ואלה העבירו אותם למצרים, אשר בה נאסף הצבא היווני החופשי. לאחר תום מלחמת העולם חזר ליוון, שירת בחיל השריון והגיע לדרגת רב-סרן. בשנת 1950 נשא אשה ולאחר מכן נשלח לקורס מפקדי טנקים בארצות-הברית ואחרי סיומו חזר ליוון. בשנת 1952 שוחרר מן הצבא היווני ובעזרת נציגות ישראל עלה ארצה עם אשתו ובנו התינוק, כדי לתרום מנסיונו לחיל השריון בארץ. לאחר שעלה ארצה, שירת כראש מדור נט"ר, אח"כ למד בטכניון, בקורס למהנדסים צבאיים. גויס לצה"ל בסוף דצמבר 1952. במשך ימי שירותו עסק בפיתוח אמצעי לחימה. ביום כ"ו באייר תש"ל (1.6.1970), נפטר רב-סרן ליאון-יהודה ממחלתו. הניח אישה ובן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. יומיים אחרי פטירתו הוצאה תעודת הוקרה וכבוד לזכרו, מטעם המטכ"ל ובה נאמר: "רב-סרן ליאון דוסטיס שירת בשירות הקבע בצה"ל. הוא ראה את שירותו כשליחות ונשאה במסירות רבה ובאהבה. נכון ומסור, תמיד הקדיש את עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. תרומת חייו הייתה גדולה. שליחות חייו נקטעה עם מותו. צה"ל ינצור את זכרו". סגן המודיעין הראשי של צה"ל, אשר תחת פיקודו שירת יהודה חמש שנים, כתב כי אותה תקופה עבד יהודה ברציפות בתחומי ההדרכה והפיתוח, תחת לחץ ומתח, למרות שסבל מלחץ דם גבוה ולא נרתע מהשתתפות בניסויי שדה, כדי לעמוד מקרוב על התקדמות האמצעים שעשה לפיתוחם. הוא ציין שיהודה, כקצין מטה היודע את האחריות הרובצת עליו, היה רציני, מסור ונאמן לתפקידו וכל דבר שלא נעשה כשורה היה מצער אותו וכי הוא עבד במיוחד תחת מתח ולחץ מתמיד, שגבר והלך בשבועות האחרונים לפני שלקה בהתקף לב ביום 11 בדצמבר 1966. עבודה זו, תחת לחץ ומתח במשך שנים, השפיעה על בריאותו שהלכה והתערערה, אך למרות זאת המשיך לתרום רבות בהדרכת השריון, בפיתוחו ובהתעצמותו בצה"ל. גם במכתב התנחומים ששוגר אל משפחתו מטעם הצבא. צוין, בין השאר, כי רב-סרן ליאון "שימש דוגמה ביעילותו ובעבודתו ולמרות שהמחלה פגעה בו והגבילה את כושרו הגופני, המשיך בעבודתו והגביר את יעילותו". מפקד המחוז כתב למשפחה על טיב עבודתו והעיר כי הוא עשה את עבודתו הקשה למרות מחלתו, ושניהם, גם קושי העבודה וגם הלחץ היומיומי אשר בו עבד, השפיעו לבטח על מצב בריאותו.