קורות חיים
יגאל, בן דייזי ודוד, נולד ביום כ"ה בכסלו תשי"ד (2.12.1953) בתל-אביב. בהיותו בן שש עברה המשפחה להתגורר ברמת-גן, ושם גם השלים את חוק לימודיו. בבית-הספר היסודי "עמישב" הצטיין בלימודיו, ומוריו אהבוהו. מרגע שידע קרוא וכתוב, החל לבלוע ספרים, עד כדי שיכחת כל אשר סביבו. את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר המקצועי "אורט", שם השתלם במגמה לאלקטרוניקה, והוענקה לו תעודה טובה, שהבטיחה את המשך לימודיו בטכניון. יגאל היה חבר בתנועת "הצופים" והשתתף בכל פעולות התנועה. כשהיה בן שש עשרה רכש לו אופנוע, בו התהדר בחוצות העיר. באותה תקופה גם נקשר בלב ונפש לנערה, אשר הייתה חברתו עד יום מותו. יגאל אהב מאוד ילדים קטנים, והקדיש שעות ארוכות למשחקים עם אחיו הצעיר ממנו בחמש-עשרה שנה. מאז רכש ידע בחשמלאות, נהג לעבור בין שכניו ולהציע את שירותו, ולעתים היה עוסק בתיקוני אופניים לחבריו בחצר ביתו.
יגאל גויס לצה"ל במחצית ינואר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חרמ"ש ובקורס נהגי "זלדה". במלחמת יום-הכיפורים שירת בחזית הדרום והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), היה בכוח שפרץ את טבעת הכיתור ששם האויב על מוצב החוף. תוך כדי הפריצה, נתקלה היחידה במארב ובקרב שהתפתח נפגע יגאל ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "טוב לבו, יושרו האישי והגינותו, היו לדוגמה ולמופת לחבריו.
יגאל היה נאמן לתפקידיו ומילא במסירות רבה את משימתו". המשפחה הקימה לזכרו קרן מלגות; בעלון שהוציא לאור בית-הספר "עמישב" לזכר נופליו, כלולות השורות הבאות לזכרו של יגאל: "אותו החיוך... צנוע, נחבא אל הכלים היה יגאל. רצונך לדעת מה דעתו? הסתכל בעיניו הנבונות. רצונך לדעת מה חושב יגאל? פנה אליו. שאל אותו. הוא לא יתפרץ. יגאל לא יצעק. אצילות נפלאה הייתה טבועה בו. אהבתי להביט בבלוריתו השחורה, הצוחקת, בעיניו החכמות המאירות, בפניו ִ פני ילד".