תפריט נגישות

רב"ט מאוריציו-גבריאל לוי ז"ל

מאוריציו-גבריאל לוי
בן 27 בנפלו
בן ליאה ואניו
נולד באיטליה - מילנו
בכ"ג בשבט תש"ו, 25/1/1946
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 500, גד' 433
נפל בקרב
בי"ד בתשרי תשל"ד, 10/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: סיני
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אשה - חניתה, הורים ואח

קורות חיים

מאוריציו (מאו), בן ליאה ואניו, נולד ביום כ"ג בשבט תש"ו (25.1.1946) במילנו שבאיטליה זמן קצר לאחר ששוחררה מהכיבוש הנאצי. בגיל חמש החל ללמוד בבית-ספר יסודי יהודי במילנו, המשיך עוד שנתיים בבית-ספר ממשלתי, למד חמש שנים בחטיבת הביניים וסיים לימודיו בבית-ספר תיכון בהיותו בן שמונה-עשרה.

עוד בהיותו ילד נמשך לבו למכוניות. היה מחקה קולות של מכוניות ומסובב הגה "בלתי נראה". כשהיה נער צעיר למדי, החליט להיות נהג מירוצי מכוניות. ידע שהדבר למורת רוחם של הוריו, לכן חסך כסף לקנות מכונית בכוחות עצמו. השתמש בשם בדוי, כמו יהודה המכבי, או השהב"י (השנה הבאה בירושלים הבנויה), כדי שהדבר לא יפגע בהוריו.

לאחר שהגיע לבר-מצוה הלכה וגברה התעניינותו בדתו והוא החל מבקר בכל יום שישי בבית-הכנסת שליד הבית. היה עוזר לחזן בשירה והיה אהוד על כל באי בית-הכנסת. היה אחד המעטים שידעו את התפילות בעברית.

מאוריציו היה בעל לב זהב. ידע ללכת בנועם עם זקנים ועם ילדים. אהב את כולם ועזר בכל לבו למי שנזקק לעזרה.

יותר מכל אהב את הספורט לכל ענפיו: סקי שלג, סקי מים ומירוצי מכוניות. אהב גם מוסיקה קלסית וביחוד העריץ את בטהובן. כשהיה בן שמונה-עשרה נרשם לפקולטה להנדסה ולמד בה שלוש שנים. לא המשיך בתחום זה ועבר ללמוד כלכלה ומדעי המדינה. באותו זמן גם התחיל לעבוד עם אביו במפעל של המשפחה. עבד ברצון והכל אהבו אותו.

כשפרצה מלחמת ששת הימים מיהר לבוא ארצה והתנדב לשרת בצבא. כאן שירת כנהג רכב קרבי בסיני. פגישתו זו עם מדינת ישראל הייתה לו חוויה עצומה. במכתביו להוריו משנת 1967 ביטא את התפעלותו מכל מה שראו עיניו. היה בודד בארץ חדשה לו, ולמרות זאת רכש חברים וידידים רבים, שאהבם והם אהבו אותו. מאוריציו שירת חודש בסיני ומפקדיו ציינו את חריצותו ואת יעילותו.

כשחזר לביתו באיטליה, לאחר המלחמה. הודיע שכאשר יסיים את לימודיו יעלה ארצה. ביקש מאביו להקים מפעל בארץ, שאותו ינהל בעצמו; וכך קם רעיון הקמת בית-החרושת "נילית" שבמגדל העמק. מאוריציו הקדיש לו את כל שנותיו האחרונות. בינתיים אף סיים את לימודיו לתואר הראשון במדעי המדינה במילנו. בכל ימי שהותו במילנו, מאז חזר מישראל, חיפש חברה ישראלית. ובבית סטודנטים מישראל אף הכיר את אשתו לעתיד.

הוא עלה ארצה בשנת 1972 וכשהתגייס לצבא ניצל את כל קשריו כדי להגיע לחיל השריון. מאוריציו גויס שנית לצה"ל בתחילת נובמבר 1972. במשך תשעה חודשים עבר אימונים וסיים אותם כנהג טנק. השיג הישגים מצוינים והצטיין בכל מעשיו. תוך שירותו בצבא נשא אישה ובתום השירות יצא לבלות את ירח הדבש באיטליה, בחיק משפחתו.

משפרצה מלחמת יום הכיפורים מיהר ויצא לבית השריון, בלי שנקרא. עוד באותו לילה כבר היה מאורגן בצוות כנהג טנק ויצא עם חבריו לעבר סיני. מאחר שלא היו "מובילי טנקים" נסעו כל הטנקים על זחליהם, דבר הדורש מאמץ מנהג הטנק עוד בטרם לחימה, גם מבחינת נהיגה וגם מבחינת השמירה על כשירות הטנק.

כשהגיעו לבלוזה יצא הטנק של מפקד הפלוגה מכלל שימוש ובחר לעבור לטנק של מאוריציו. בהמשך הנסיעה נתקלו בכוח אויב מהארמיה השנייה, שתקף בהמוני טנקים וטילים נגד טנקים. סוג לחימה כזה דרש פעולה מהירה ואומץ. כדי לחמוק מהטילים במצב כזה נדרשו מפקד הטנק והנהג לעבוד בתיאום, אך מאחר שמפקד הטנק היה גם מפקד הפעולה ופקד על כל הטנקים האחרים, הוטל על מאוריציו תפקיד נהג הטנק ומפקדו גם יחד. התותחן של הצוות, שסיפר על מלחמתם באותם ימים אמר שלמאוריציו הדביקו את הכינוי "פנתר". זה ממחיש יותר מכל את צורת לחימתו הנועזת והעיקשת. היותו נהג מירוצים מעולה בעבר. עזרה לו הן בתמרון הטנק והן ביכולתו לתקן כל מה שדרש תיקון בשעות המנוחה המעטות שהיו לו.

ביום הרביעי ללחימה נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה, ששמה קץ לחייהם של מאוריציו ושל מפקד הפלוגה. בן 27 היה בנופלו. הובא למנוחת-עולמים ב-12.10.1973 בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אשה, חניתה, הורים באיטליה ואח, שעלה לישראל. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה