קורות חיים
דב, בן שמעון ואסתר, נולד ביום כ"א תמוז תשי"ד (22.7.1954) ברמת-גן. הוא למד בבית-הספר היסודי "הגבעה" ובבית-הספר התיכון "בליך" ברמת-גן. בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון שימש כמדריך בשבט הצופים ברמת-גן. היה תלמיד מצטיין, אהב לעזור לחברים שנזקקו לו. הוא ניחון בחוש רגיש לצדק חברתי, ופעל למען אלה שחשו עצמם מקופחים. בהיותו תלמיד ב"בליך" ומדריך בצופים הפעיל עם קבוצת חברים גם מועדון נוער בשם "שיקמה".
את גיוסו לצה"ל דחה בשנה, מפני שיצא לשנת התנדבות, לעזור לנוער במצוקה בעיירות הפיתוח. הוא פעל במסגרת גרעין "עודד" והתמסר לטיפול בנוער בעיירה נתיבות. שם התחבב על הצעירים, מפני שהתמסר לבעיותיהם והשתדל לעזור להם.
אחרי שנת שירות כמתנדב בעיירת פיתוח, התגייס לצה"ל, ביום 26.11.1973 תחילה שירת ביחידת נח"ל, שיועדה לקיבוץ יפתח. באותו זמן נשלח להדריך נוער בראשון-לציון. לאחר מכן עבר ליחידה אחרת בצה"ל, לחיל השריון. הוא עבר קורסים כנהג טנק וכתותחן.
בנובמבר 1976 השתחרר מצה"ל.
שנה אחת למד כלכלה באוניברסיטת תל-אביב, אחר-כך עבר לעבוד בחברת ביטוח. הוא עבר קורסים במכון לביטוח, התחתן והקים ביתו ברמת-גן. גם אחרי נשואיו המשיך להתעניין בנוער שגדל במצוקה. הוא אף "אימץ" נער בן 14, חניך בית-יתומים בתל-אביב ופעמיים בשבוע הקדיש לו מזמנו, כדי לעזור לו בלימודיו, לעודד אותו ולייעץ לו בבעיותיו.
בשנת חייו האחרונה התחיל ללמוד תולדות עם ישראל באוניברסיטה הפתוחה. הוא נקרא לעיתים קרובות לשירות במילואים, ובתקופת שירותו הועלה לדרגת רב"ט, באוקטובר 1978.
כשפרצה מלחמת שלום הגליל גוייס עם גדודו והשתתף בקרבות בבקעת הלבנון. ביום י"ט בסיון תשמ"ב (10.6.1982) הופצץ הטנק שלו בידי מטוסי ח"א. דוב נהרג בהפצצה. בן 28 היה במותו.
שר הבטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "דוב שירת בחיל השריון. מפקדיו הגדירוהו כחייל אחראי, מסודר, שפעל למען גיבוש הפלוגה. אהוב היה ומקובל על כל חבריו".
מפקד יחידתו כתב עליו: "בנכם היה חייל ש"איכפת לו", הן בשירות המילואים והן בין תקופת השירות. פעל רבות לגיבוש הפלוגה ושיפור מצבה החברתי. היה אהוב ומקובל על כל מכריו".
דוב הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בקרית-שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו רעיה, הורים ואח.