תפריט נגישות

סמ"ר אליהו מלחי ז"ל

אליהו מלחי
בן 23 בנפלו
בן שרה ובניהו
נולד ברמת גן
בט"ו באדר תש"י, 4/3/1950
התגייס ב-5.2.1969
שרת בחיל השריון
יחידה: גד' חש"נ 9228
נפל בקרב
בכ"ד בתשרי תשל"ד, 20/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מעוז מיסורי
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
חלקה: 9, שורה: 5, קבר: 2.
הותיר: אשה בהריון, הורים ואחות

קורות חיים

אליהו (אלי), בן שרה ובניהו, נולד ביום ט"ו באדר תש"י (4.3.1950) ברמת-גן. בילדותו היה ערני, שובב, חביב, חברותי ותמים, תכונות שציינו אותו כל ימיו. למרות שובבותו היה אלי ילד ממושמע ומסודר. קשה היה לכעוס עליו, שכן היתה בו ילדותיות מפונקת, שובבה וכובשת - לב.

את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר "שילה" ברמת-גן ואחרי-כן השלים את לימודיו בבית הספר התיכון "רביבים", אף הוא ברמת - גן. במסגרת אימוני הגדנ"ע נשלח לקורס מ"כים ואחר-כך שימש בתפקיד מ"כ. היו לאלי תכונות של ליצן. הוא ידע גם על-פה מערכונים של שייקה אופיר, של הגששים ושל אחרים מלבד מידה של ליצנות שהיתה מקורית אצלו. בבית-הספר היה תלמיד טוב, אלא שמוריו התאוננו תמיד שהישגיו אינם עולים בקנה אחד עם יכולתו באמת. הוא אהב חיות. פעם מצא חתולה ברחוב ואימץ אותה; אחר-כך מצא לו גם כלב וטיפל בשניים כאילו היו ילדיו. יחד עם שובבות היו בו רגישות רבה וחום לב. תמיד עזר לכל נזקק. לשמע אנחותיו של סבא החולה, היה יורד בלילה ממיטתו כדי לנחמו. פעמיים בשבוע היה נוסע מרצונו הטוב אל סבתו, כדי לעזור לה בניקוי הבית, וגם בדודתו טיפל ולאחר מות בעלה, היה כאפוטרופוס על בניה. הוא עזר גם לאנשים זרים, לשכנים ולכל ידידיו, לא פעם עצר בגשם שוטף כדי לתקן מכונית של זר שנתקעה באמצע הכביש. חברים רבים היו לו והוא קשר אתם מערכת יחסים נפלאה. כל אחד מחבריו חשב שהוא החבר האחד שלו. סיפרו חבריו: "בכל מסיבה היה אלי ה"מסמר". תמיד הייתה בת זוג לצידו, ויכול היה אף ל"ספק" בנות לחבריו הרווקים. הוא היה אמיץ מאוד, שובב ו"תעלולן". כשאלי היה נכנס לחברה, היה הכל אחרת. אווירה של צחוק ובדיחות היתה משתררת. מעולם לא היה משעמם אתו. היינו אומרים עליו: אלי אינו כמו האחרים. הוא שונה. יותר מדי מושלם, יפה, חביב, עליז, טוב, חרוץ, אוהב, אלי אהב את החיים, גם ידע לחיות אותם".

אלי גויס לצה"ל בראשית פברואר 1969 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר סדרת קורסים, לרבות קורס מפקדי טנקים. מספרים חבריו ליחידה: "אלי מעולם לא עבר קורס מדריכים של ממש, אך בשיחת מדריכים העלה רב-סרן אביגדור קהלני את הדרכתו של אלי כשם דבר וכדוגמה לכל האחרים במדור. ללא ספק היה זה ממנהגו לשאוף לשלמות, ולעתים קרובות היתה עבודתו הטובה שבעבודות החברים. דומה שמכל השטחים שאף אלי לשלמות ביחסי רעות. כשהיה מי מאתנו "מצוברח", ידע אלי לבחור את הנושא המתאים ולהעלות את המורל, ובשעות קשות ידע להעלות חיוך גם על שפתי ה"קוטרים" הגדולים ביותר. במסיבות היה אלי עולה על הבמה ומעביר מערכונים של שייקה אופיר, הגששים ואחרים. הוא היה משעשע מאוד ובעל כישרון משחק טבעי ונפלא. גם במסגרת העבודה היה נפלא לשהות במחיצתו.פעם חכינו למסדר מפקד המדור,לאלי הייתה אז כבר דרגת סמ"ר, וחיפשנו קבוצת חניכים שתנקה את חדר ההדרכה.אלי לא חיפש יותר מדי. הוא פשוט אחז בדלי ובמטאטא והחל לשפשף,ואחריו עשו כך גם בעלי הדרגות האחרים. נדיבות לבו הייתה שם דבר ביחידה.אם קרה ולאחד החברה חסרו "מצלצלים", היה אלי נותן לו ממעותיו. כשהיינו באים לבקרו בביתו, מיד מיהר להכין את הסנדויצ'ים והקפה ולשרת את כולם,וכמובן - הוא היה חבר נפלא בשעת צרה של ממש". בתעודת השחרור שלו נכתבו המלים הבאות: "חייל ומפקד מצוין. יעיל וחרוץ, מילא את תפקידו בצורה מצוינת, בעל כושר הדרכה מעולה".

בראשית פברואר 1972 סיים אלי את שירות החובה ויצא לחיים האזרחיים. הוא נשא לאישה את חברתו מלי, וחבריו נהגו לכנותם "מלחיהו ומלי". הוא עבר קורס השתלמות כמדריך גדנ"ע וזכה בתעודת מדריך מוסמך. במקצוע זה עבד כאשר החל ללמוד באוניברסיטה של תל-אביב. במלחמת יום הכיפורים שירת כמפקד טנק בחזית סיני. "כל עת המלחמה", נזכרים חבריו, "עבד אלי כמו סוס. הוא היה פדנט גדול בענייני ניקיון, אמר שגם במלחמה לא מוכרחים להיות מזוהמים. הוא היה יעיל מאוד, אפשר היה לסמוך על אלי בימים הקשים ההם".

בקרב על מיתחם "מיסורי" ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), נפגע הטנק שלו מטיל וכל אנשי צוותו נפלו, ועמם אלי. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול, השאיר אחריו אישה, בת - אליפז, שנולדה לאחר מותו, אב, אם ואחות. שנתיים וחצי לאחר נופלו מת אביו משברון-לב.

מכתבי תנחומים רבים הגיעו למשפחה, ובכולם דברי שבח לאלי שהיה. רובם ככולם מזכירים את טוב לבו הרב, את שמחת החיים שלו, את מרצו הרב ואת נאמנותו לחבריו. לזכרו הוציאה המשפחה לאור ספר זיכרון, ובו דברי חבריו על דמותו, מכתבים מפרי עטו, ומכתבים שנשלחו למשפחה לאחר נפילתו. המשפחה הקימה חדר עיון על שמו בביה"ס "שילה" וכן בשיתוף עם עיריית רמת-גן, קרן מלגה על שמו. המלגה ניתנת מדי שנה בשנה לתלמידים מבתי-ספר ברמת-גן על מסירות, התנדבות ונכונות למלא תפקידים קשים ולעזור לזולת. כזה היה אלי ולכן הוחלט שגם המלגה תינתן בשל תכונות אלו; דודו של אלי ועיריית רמת-גן ייסדו קרן ספרים על שם אלי ז"ל, שמטרתה להעניק ספרי עיון וקריאה לספריות ולחדרי עיון. אלה מוענקים ביום השנה לנפילתו של אלי, באזכרה הנערכת בחדר העיון במעמד הורים, בוגרים ומוקירי זכרו. במסגרת האזכרה נערך מדי שנה בשנה ערב תרבות, שבמרכזו עומדת הרצאה בנושא לאומי או ספרותי.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה