רב"ט קלמן טרויאנסקי ז"ל

קורות חיים

בן לוי ומלכה. נולד בט"ו בשבט תרפ"ט בחדרה. בגלל המלריה שהציקה לאמו ולו בראשית ילדותו עברה המשפחה לשכונת בורוכוב. שם גמר את בית-הספר העממי (בית החינוך) וכיתת המשך ט', ואחר-כך את המחלקה למכונאות בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל-אביב. בילדותו נראה חלש, ודאי בגלל המלריה, ובמשך הזמן התפתח לעלם בריא וחסון. מוריו בבית-הספר העממי פיקפקו תחילה בכשרו הגופני והנפשי לעסוק בעבודות מתכת. אך הוא הוכיח שהרצון החזק מסוגל להתגבר על תנאים נתונים. בבחירתו במקצוע זה הושפע גם מהעובדה, שלצרכי הגנת הישוב דרושים כוחות צעירים מאומנים בחישול הברזל.

היה צנוע וביישן במקצת כלפי מבוגרים. גם בין חבריו לא היה מהרועשים, אבל לא מתוך חולשה, אלא הודות לאפיו הטוב ומידת-הנימוס שנתגלו בו גם כשתפקידו הצבאי הטיל עליו להיות תקיף. נוסף למניע הנפשי של צעירים רבים להתמסר ולהתכונן למלחמת-מגן, "לבל יהיה גורלנו כגורל היהודים שנטבחו בפולין", היה לו גם נימוק משפחתי מיוחד: אבי-אביו נרצח בשנת 1942 בידי הנאצים, "ובארץ היהודים עלינו לעמוד על נפשנו לבל תישנה חרפת אסון כזה."

בשנות לימודיו היה פעיל בגדנ"ע ואחרי גמרו את בית-הספר המקצועי עבר קורס למדריכים. במשך שלושה חדשים הדריך את הנוער בגבעתים ובינתים השתתף בקרבות שבסביבה (סלמה, חיריה ועוד). אחר-כך התנדב לקורס מ"כ קרביים וסיימו בהצלחה. זמן-מה שירת בתפקיד מ"כ של פלמ"ח באימון מגויסים, ולמען הצורך הצבאי התגבר בקושי על הנימוסיות הטבועה בו, ועל סלידתו מדיבור בקול רם ותקיף אל מבוגרים ממנו. על עדינות נפשו תעיד העובדה, שפעם גער בחייל מגמגם בדיבורו שידבר "כמו בן-אדם", וכשנודע לו כי הלה כבד-פה מטבעו, הלך אליו לאהלו וביקש ממנו סליחה.

אחרי פסח תש"ח השתתף בפעולות טיהור בגליל העליון, ובפשיטה על מלכיה, כשהמ"מ נפצע, נטל את הפיקוד על המחלקה. במכתביו הביתה השתדל להרגיע את הוריו כאילו הוא חי בשלוה כפרית אידילית. מהגליל הועבר עם גדודו לחזית המרכז והשתתף בכיבוש אל-קוביב שליד רמלה. בהפוגה הראשונה בא לשבוע לחופשה וביתר ימי ההפוגה שירת בשמירת משלטים ובליווי שיירות לירושלים. במבצע "דני" השתתף בכיבוש לוד ורמלה וכו'.

בלילה שבין ה-17 ל-18 ביולי כבשה פלוגה אחת את שילטא והפלוגה השנייה של קלמן (פלוגה ב') של חטיבת "יפתח" נשלחה לתפוס את הרכס המזרחי של כוריכור כדי לקבוע עובדה מוגמרת של שליטת אש ישראלית על הכביש המוליך מבית סירא צפונה. מאותה סיבה ממש תקפו הירדנים בנחישות ובכח רב כדי לסכל את הנוכחות הישראלית הזו במקום.

הירדנים, שהיו מצוידים היטב בנשק, בתחמושת ובשריון, שלטו על הרכסים שמסביב ולא הותירו שום סיכוי ללוחמי פלוגה ב'. קלמן נפצע קשה ומנחם ניסה לחלץ אותו, שניהם נפלו ב 18.7.1948. הועבר להר-הרצל בירושלים ב-28.2.1950.