טוראי שלמה גלבגיסר ז"ל

קורות חיים

בן יעקב ושרה. נולד ב-10.9.1923. גמר את בית-הספר העממי בשכונת בורוכוב והתחיל ללמוד בגימנסיה שברמת-גן. בהתקפה על וילהלמה, התקדם שלמה עם ה"ברן" עד לגדר והוציא מכלל שימוש מכונת יריה של האויב. בעודו מחפה על כתתו, בעת התקפת-נגד עזה, נפצע פצעי-מוות. חבריו החזירוהו ליהודיה, אך בדרך לבית החולים הוציא את נשמתו.

את רוח הגבורה ירש שלמה מאביו, אשר היה כבן שלוש כאשר משפחתו עלתה ארצה והתיישבה במשמר-הירדן. ששה בנים נולדו למשפחה החלוצית האמיצה, והם חונכו ברוח הלאומיות הצרופה, ושלושה מהם שיכלו ההורים. האחד טבע במי-מרום בעודו ילד, שלמה נפל בקרב עם חיילי הלגיון הערבי, ואחיו תאומו מנחם נפל כעבור חדשיים בקרב עם הפולש המצרי.

בעודם ילדים, היו הבנים עדים לאומץ-לב אביהם: בימי "מאורעות" תרפ"ט, כאשר שדדו הפורעים הערביים את הבקר של איכרי משמר-הירדן, העז אביהם לצאת לסוריה ולהחזיר את הגזילה. אחרי ה"מאורעות", עברה המשפחה לשכונת בורוכוב בגבעתיים, וגם כאן לא סרו האב והבנים מדרך המלחמה. במיוחד הובלט הדבר עם חידוש המרד בבריטים: אף בימים הקשים והאפלים ביותר של רדיפות והלשנות מצד רוב תושבי המקום, מצאו לוחמים מחסה ומסתור בבית משפחת גלבגיסר.

משחר חייו היה שלמה ספורטאי, ובמיוחד היה חביב עליו האיגרוף. הוא הצטרף ל"מכבי" רמת-גן, ושימש בה כמדריך ספורט. בהיותו בן שבע-עשרה התגייס לצבא הבריטי יחד עם מנחם, אחיו-תאומו. השניים השתתפו במערכות הבריגדה היהודית על הסאניו, ובכל מסעותיה דרך אירופה ועד ארצות השפלה.

בכל מקום פעלו רבות להצלת שארית הפליטה היהודית, ובמיוחד טיפלו באהבה ובמסירות בילדים עבריים פליטים בהולנד, בבלגיה, ובאיטליה. את חפציהם האישיים מכרו האחים, כדי להציל את הפעוטים ולהעבירם לנמלי ההעפלה באיטליה. אך שוחררו מהצבא - בשנת 1946 - הצטרפו שלמה ומנחם לאצ"ל. גם כאן פעלו יחדיו - עברו אימונים יסודיים, השתתפו בקורסים, ואף נטלו חלק יחד בקרבות - ובין היתר, השתתפו ביחד במערכות קאקון ויהודיה.

במלחמת-השחרור השתתף בכיבוש יהודיה. ובהתקפה על וילהלמה נפל. הוא נשא את הברן, התקדם עד לגדר וילהלמה, ביריותיו הוציא מכונת-יריה של האויב מכלל שימוש ונפצע פצעי-מות. חבריו החזירוהו ליהודיה ומת בדרך לבית-חולים ב-19.5.1948. נקבר בנחלת-יצחק.