תפריט נגישות

רב"ט עמינדב עמי הלפרין ז"ל

עמינדב הלפרין
בן 17 בנפלו
בן חיה ומיכאל
נולד בתל אביב
בט' באייר תרצ"א, 26/4/1931
התגייס ב-פברואר 1948
שרת בחטיבת אלכסנדרוני (חי"ש)
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ב בניסן תש"ח, 1/5/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: חיריה-סקיה
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: גבעתיים - נחלת יצחק

קורות חיים

בן מיכאל וחיה. נולד ב- 26.4.1931 בתל-אביב להוריו תושבי בני-ברק. גמר את בית-החינוך בנחלת-גנים ולפי בחירתו ובהסמכת הוריו המשיך ללמוד בבית-הספר החקלאי התיכוני המחוזי בגבעת-השלושה. עוד בילדותו התבלט כעצמאי ברוחו. את לימוד השפה האנגלית לא יכל "לעכל" ומוריו שיחררוהו מלימוד זה. עמד על דעותיו בתוקף גם בפני מורים ומדריכים, בלי רתיעה מפני סיבוכים ותוצאות, ולא פעם הכירו בצדקתו. התייצב להגנה על חלשים נגד דעת הרוב של הכיתה והחבורה, ורכש לו על-ידי כך ידידים ומוקירים. חיבב את הטבע החי, את האדם והעבודה, ומתוך נדיבות-לב שבהרגשת שפע כוחות, נטל עליו את המשימות הקשות בבית, בלימודים, בשירות ובעבודה. חיבב את הספר הטוב וביקש בו דוגמאות לרקמת חייו בעתיד, אך בבוא ההזדמנות לפעול, נטש את הדוגמאות שבספר ועבר לפעולה עצמית. ניסה לכסות את תום האמונה שבלב במעטה לגלגנות קלה, אך לא עלה בידו להסתיר ממכיריו את גודל נפשו והתפלא על התפעלותם ממנו, שלא יכול להבין את סיבתה, בשל יחסו הפשטני והטבעי אל החובה כמהות החיים.

בגיל 12.5 הלך לעזור בעבודות המשק בגבעת-ברנר ובעין-גב, ואחר-כך היה חבר בגרעין "בורכוב" וחלם על התיישבות בנגב. מגיל 13 היה חבר בגדנ"ע והשתתף בהדבקת כרוזי מחתרת ה"הגנה" ובמלחמות אגרופים, לפי הצו, נגד נערי המחתרות "המתחרות". נשלח לקורס מדריכי גדנ"ע, אך מחוסר יכולת להסתגל לדפוסי "אדם סטנדרטי" הלך משם לפני הסיום. משהחלה ההתקפה הערבית על הישוב, בראשית דצמבר 1947, הצטרף למחלקה מיוחדת של חי"ש, ונשלח עם מבוגרים וקשישים לגבולות צפון הארץ, והשתתף בפעולות הגנה וחבלה.

בראשית פברואר 1948 התגייס לשירות מלא, אף כי היה למטה מגיל 17 ובן-יחיד, ועל כל הניסיונות לשחררו בנימוקים אלה משירות קרבי היה משיב: "אין אני אשם שאין לי אחים ואחיות, ושהערבים לא המתינו בהתקפתם עד שאהיה בן 17". כי את החובה להגן על המולדת ראה כזכות ולא נתן לשללה ממנו. שירת באחד הגדודים בחטיבת "אלכסנדרוני" ובכל המשימות תבע ונתן את חלקו כגדול ומבוגר, ואף נהנה מהפעלת יכולתו במשימות קשות ומסוכנות. הצטיין בגבורה בהדיפת שתי התקפות במגדל-צדק. השתתף בקרב יהודיה, וכשנפצע מפקד הכיתה, נטל לידו את הפיקוד על כיתת מרגמות ומאז נשאר מפקדה עד הסוף, על אף היותו הצעיר שבה. השתתף בגשם שוטף בפעולה נגד הכפר ביר-עדאס ליד מגדיאל והיה לעזר ולמופת לקשישים ממנו. בפעולת "נחשון" השתתף בהסתערות על דיר-מוחיסין כדי לחלץ יחידה ממצור, ובנסיגה העמיס על כתפיו את מטען כלי-הנשק של חברים פצועים, לבל יישארו שלל לאויב. העמיס על גבו מטען כבד של חומר-נפץ, והשתתף בפיצוץ גשר על נחל עמוק בתוך שטח האויב, ואחר-כך בליווי השיירה האחרונה לירושלים, שמלוויה עוד הספיקו לחזור אל השפלה לפני ניתוק הדרך לכל תקופת המצור. אחר-כך חגג את יום מלאות לו 17 שנה (גיל הבגרות הצבאית בימים ההם) בהשתתפותו בכיבוש הכפר סאקיה ושם נפצע בירכו. בבית-החולים בלינסון גבר על מכאוביו והרגיע את אביו שבא לבקרו, וממפקדו ביקש שישאיר לו את תפקידו כמפקד כיתת המרגמות, כי בעוד ימים אחדים יחדל מהשכיבה הבטלה ויחזור לגדודו. ואכן הוקל לו אחרי הניתוח, אך פתאום הורעל דמו מכדור דומדום שבבשרו, ונרדם לנצח בלי מכאובים ביום 1.5.1948. הועבר למחרת היום למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה