אלבום תמונות
15.8.68
שלום לך ציפונת יקרה שלי!
סוף סוף ירדנו מהצפון היפה והקר. הקריאה הגדולה עברה. יש סיפוק אחרי חודש וחצי של עבודה מאומצת עם חיילים והרגשה טובה לחזור לבסיס עייפים ומלוכלכים (אחרי כמעט 36 שעות ללא שינה). בדרך עברנו ליד השדות של המשק, ראיתי, דרך חלון האוטובוס, איך קוטפים את הכותנה, את הג'ון-דירים מובילים עגלות, "מתי" להיות קצת בבית, ביום לעבוד בכותנה, ובערב להיות איתך ציפונת. מי צריך את המלחמות האלה, והצבא? ושוב אשליות... ייתכן שאוכל לקפוץ אליך לבסיס, ואף לשעה, אך זה לא בטוח.
שלום ציפונת שלי ולהתראות,
שלך לוי.
24.9.68
שלום לך ציפונת יקרה שלי!
בשבת באחרונה היית כל כך שמחה ועליזה, ממש נתת לי כוח להמשיך. קשה לי להסביר לך, אבל אחרי ארבע לוויות ביום אחד, סחיבת פצועים (שנאנקים מכאבים) בדרך ארוכה וקשה... זז משהו בפנים - מבינה ציפ, וגם סולחת! סה"כ זוהי המציאות שלנו, לא צריך להתעלם.
אתמול חזרנו לבסיס, והחלטנו שיהיה מה שיהיה, צריך להמשיך להרים את המוראל. את מכירה אותי כשאני "תופס קריזות", אז תפסתי שגעון. שמעתי שלהקת הנח"ל מופיעה בגבעת ברנר. לקחתי טנדר ונסעתי להביא אותם אלינו. החברה חשבו שאני מטורף. בסופו של דבר, הגעתי ב-12 בלילה עם הלהקה בהרכב מלא, כולל צוות הווי של הנח"ל, שולה חן, אביבה (שהיתה פעם בלהקה) ויאיר רוזנבלום. עשינו איתם שמח עד 3 לפנות בוקר. היה נהדר והודינו להם מאוד. והמוראל עלה. הצרה היא שהחברה התחילו לקרוא לי "משק תרבות". וזה לא כל כך מוצא חן בעיני. אני נזכר שיובל חבצלת היה במצב רוח טוב וניגן לא נורמלי.
מסיים שלום ולהתראות לך, ילדה.
שלך לוי.
מתוך חוברת לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.