אלבום תמונות
אין אני כותבת דרך אגב, אני כותבת דרך הראש, ולפעמים גם דרך הלב; פעמים גובר זה ופעמים גובר משנהו. ולפעמים שניהם משתלבים, כך שלא כל המכתבים שווים.
לעתים אין העט נשמע. בכלל רבנו קצת בזמן האחרון. והוא רגז עלי. ראשית, הרחיב את אפו, ושנית אינו כותב מאליו. נגד מעשהו הראשון יש עצה, נתתיו לאבא לתיקון, אך נגד שהשני אין. עתה אני כותבת בעט אחר. והוא עוד לא רגיל, ונקווה שאשוב לכרות ברית שלום וידידות עם עטי הישן כשיחזור מהתיקון.
בלי להרגיש נסחף עטי בכתיבה. כנארה נעלב שכתבתי כי אינו נשמע לי ורצה להוכיח את ההיפך. עתה כבר הוא רץ ומושך אותי, אך אינני יכולה.
השפעת המלים היפות
משום מה יש רצון לכתוב מלים יפות ורמות דוקא בשעת דכאון ומרירות. תאמר: המלים ריקות הן? ובכל זאת: בשעה שהן יפות אתה הולך שבי אחריהם, יש להן כח השפעה עצום, כח שעלול לעורר ולהפעיל, ולעתים - להרוס ולהמית כליל.
כיוון שהכל רוצה להאמר בבת אחת, אי אפשר לומר כלום.
פשוט קצת להיות יחידה - ומיד צפים ועולים דברים ורוצים להעלות ולהחשף.
מתוך "אמרות והגיגים"/זהרה לביטוב
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח