קורות חיים
בן דויד ודבורה. נולד ב-6.1.1927 בתל-אביב. עמנואל למד בביה"ס היסודי "אוהל שם" בר"ג, ולאחר מכן בגימנסיה "הרצליה". ב"ברית מכבים עתיד" היה מטובי השחיינים והגיע לשיאים ארציים לנוער בשחיה למרחקים קצרים ובינוניים. יכלתו במים (הצליח גם בהוראת שחיה) משכה אותו לבית-הספר הימי בחיפה הושתתף עם חניכיו בהפלגות למזרח הים התיכון. עמנואל לא היה רק חובב שחיה, אלא קיבל מדליות, וביניהן: אלוף שחיה לנוער ב- 1944, וכן כשחיין במשלחת ישראל לתחרויות בלבנון.
היה נועז מאד בעבודתו. גם ביבשה הי בן חיל, הן בחיי החברה בנוער הון בשירות המולדת. חבר ה"הגנה" מגיל 14. גמר קורס מ"כ, הדריך בגדנ"ע ברמת גן והסביבה והשתתף במבצעים שונים בתקופת המרי המעשי של ה"הגנה", ביניהם התקפת ההסחה על מבצר המשטרה הבריטית בשרונה בשעת בוא אנית מעפילים. בספטמבר 1947 יצא ללמוד רפואה בניו-יורק, להתמחות ביחוד בהידרוטרפיה כדי שהתעסקותו במים תקשר את הנעים (שחיה) עם המועיל (ריפוי). בתחילה נראה כתלמיד שקדן, אך מאז החלטת או"ם על יסוד המדינה הקדיש את רוב זמנו לשירות העם והמולדת גם בנכר. דרש תפקידים מנציגות ה"הגנה" בניו-יורק ועבד זמן-מה בהצלחה בקבוצת התעמולה לעזרת אוסף כספים לצרכי רכישת נשק. עבודה זו לא סיפקה את רגש חובתו, ועל כן השתתף בארגון חברים מבני הארץ ואחרים לשירות אויר בהגנת המולדת. נכנס עמהם לקורס תעופה בבקרספילד שבקליפורניה. אחרי שלושה חדשי אימון טס במבחן שעה ורבע במבצר מעופף וקיבל תעודת טייס. לפני סיום הקורס כתב להוריו: כך, שיש לסלק הצדה את המחשבות על הסכנה שבדבר?"
ביוני 1948 חזר ארצה ומיד נכנס לשירות בחיל-האויר. ביצע כמה טיסות מוצלחות לתצפית ולהפצצה על שטחי האויב, בנגב ובחזית המרכז. אור ליום כ"ז בתמוז תש"ח (3.8.1948), אחרי יום עבודה קשה של כמה טיסות לנגב, התנדב, מחוץ לתורו, לטיסה נוספת לירושלים, ובדרך חזרה נפל המטוס בגלל קלקול במנוע, בקרבת ירושלים, ושם נספה עמנואל עם חברתו לשירות זהרה לביטוב. נקבר בנחלת יצחק. בפקודת המטכ"ל מיום 29.9.1949 הוענקה לו דרגת פקד טיס.
הניח הורים ואחות.