תפריט נגישות

סמ"ר שי צבאג ז"ל

שי צבאג
בן 20 בנפלו
בן מלכה-מלי ורוני-אבישי
נולד בתל אביב
בכ"ג בשבט תשמ"ו, 2/2/1986
התגורר ברמת גן
התגייס ב-אפריל 2005
שרת בחיל החימוש
יחידה: בה"ד 20
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"א בכסלו תשס"ז, 11/12/2006
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 2, חלקה: 20, שורה: 2, קבר: 10.
הותיר: הורים וארבע אחיות - מיכל, יעל, ענת ורינה

קורות חיים

שי, בן שני להוריו מלכה ורון ואח למיכל הבכורה, נולד ביום ראשון, כ"ג בשבט תשמ"ו (2.2.1986) בשעה 9:50 בבית היולדות "סרלין" בתל-אביב (הקריה בעבר). הוריו בחרו לתת לו את השם שי שמשמעו מתנה, מאחר ושנה קודם לכן איבדו את בתם התינוקת דנה, אחותה התאומה של מיכל.

בשנת 1992 שי החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "זומר" וכבר אז אבחנו מוריו כי ניחן בכישרונות נעלים ורבים מאוד. בכיתה ג' נשלח שי לבחינה לכיתת מחוננים בבית-הספר "הלל" שברמת גן. השאלה הראשונה והעיקרית אותה שאל שי את הוריו היא: במידה ויעבור את הבחינה בהצלחה, האם יאלץ לעבור ללמוד בבית הספר "הלל". כאשר נענה בחיוב, אמר בנחרצות שהוא אינו מוכן לעזוב את חבריו לספסל הלימודים בבית הספר "זומר" וכך עשה.

שי עזר למלי מנהלת בית הספר בכל דבר שקשור לתחום המחשוב, לכן דבק בו הכינוי 'הסגן של מלי'. בסיום לימודיו בבית הספר היסודי היה מעורב מאוד בהפקת ספר המחזור, ערך ועשה במחשבו האישי בבית עד לשעות המאוחרות של הלילה. חבריו לספסל הלימודים כתבו בספר המחזור: "לשי שלנו יש לב זהב ולכן כולם מתאהבים בו מיד. במשך השיעור ישן עד לשעת ההפסקה וכשקם מבין את החומר בלי שום בעיה! בעיות במתמטיקה פותר בקלות, בשבילו החומר ממש פשוט. הוא טוב במחשבים זאת כולם יודעים, עוזר למורות להדפיס חומר בכל הנושאים. הוא זכה במלגה לאות הוקרה כי אפילו למבוגרים מוצא זמן להגיש עזרה".

במהלך לימודיו בבית-הספר היסודי קיבל שי מספר רב של תעודות הערכה, הצטיינות ומלגה.

בשנת 2000, עוד בהיותו תלמיד בית ספר יסודי, נחנך בית הדואר מגדלי ויטה בני ברק שאביו מנהל אותו. שי ערך כמתנה לאביו בעבודות מחשב ובסריקה מקצועית את הבולים שהונפקו על ידי השירות הבולאי - דואר ישראל מאז קום המדינה לפי נושאים ובגדלים שונים. כל מי שביקר בבית הדואר התפעל מהעבודה והיצירה המיוחדת.

בשנת 2000 שי החל את לימודיו בבית-הספר התיכון למדעים "אורט אבין". כבר בכיתה ט' הראה שי את אהדתו לכל הסובבים, חבריו החדשים לספסל הלימודים. באופיו הציני ובהומור השנון שבפיו סחף אחריו רבים וכן את מחנכת כיתה י"ב, שרה רוטנברג, שהבינה את דרך מחשבתו ובשל כך נתנה לו חופש ביטוי רחב. כתבה שרה מורתו לאחר האסון: "בלט במיוחד התלמיד שישב בטור השני בספסל האחרון - שי. מהרגע הראשון זיהיתי אצלו משהו אחר, כובש בייחודו. לא פעם כשישבתי עם עצמי ניסיתי לזהות ולהגדיר לעצמי את המיוחדות שבשי. ידעתי לזהות את התכונות המופלאות שבו, את השילוב שבין החוכמה, האינטליגנציה הרבה עם ההומור המיוחד שלעולם לא נגמר. שיעור לא היה שיעור ללא הערות ציניות וההומור של שי, האמירות נאמרו על ידו בשיא הרצינות, כאילו הוא באמת התבלבל, ואנחנו כל כך צחקנו, כל כך נהנינו. לא אשכח את היום שבו שי נכנס לכיתה עם מסכת נינג'ה על פניו וסירב להוריד אותה במהלך השיעור, כך גם דיבר והשתתף בשיעור, התמונה שלך שי תמיד תהיה חקוקה בליבי, תמונה של ילד שבגר מחייך ומאושר, אוהב בלי סוף, אינטליגנטי ובעל חוש הומור יוצא דופן שקיים רק באנשים יחידי סגולה כמוך. לא אשכח אותך לעולם, תלמידי האהוב, שי".

שי ניחן בידע ניכר ונרחב במתמטיקה ובמדעי המחשב, מקצוע שבו היה אמור לעסוק בהמשך דרכו.

בחופשת הקיץ עבד שי כנער בדואר ישראל מקום עבודתו של אביו. שי עבד בתחום המחשוב. בדרך כלל לא מעסיקים נערים בתחום מחשוב אלא רק עובדים מקצועיים. עובדי המחלקה התפעלו מעוצמת הידע והזריזות בתחום המחשוב. כתבו עובדי תחום הנדסת יצור לאחר האסון: "שי הגיע לעבוד במשרדנו לפני כשלוש שנים. הטלנו עליו מטלות מחשוביות מעבר לרמה המקובלת. שי הפגין "ראש גדול" בעת ביצוע המטלות, פעל ברצינות, דייקנות וזריזות. ביחסים עם כלל העובדים שאיתם היו לו קשרי עבודה ניחן שי בחן רב ובלתי נשכח".

במהלך לימודיו גילה שי תחביב נוסף והוא הצילום ובכסף שהרוויח מעבודתו כנער רכש מצלמה והחל לצלם תמונות. ממספר תמונות שצילם יצר תמונות פנוראמיות במקצועיות רבה. ביום שנפל כתב המורה, יואל ליברמן, מבית הספר אורט אבין: "שי בחר כתחביב את תחום הצילום. חשבנו שבחר בתחום זה כדי לנתק מגע ישיר עם האנשים וליצור קשר באמצעות כלי מתווך. אולם להפתעתנו הצילום הפך להיות אמצעי מדהים וליצירת קשר. דרך עדשת המצלמה קלט שי בעין רגישה ובלב פתוח את העולם וספג אותו לתוכו תוך עיבוד המראות. בכך יצר שי תמונת עולם אופטימית מלאת אהבת אדם".

בשנת 2004 שי סיים את לימודיו בבית הספר העל יסודי וגם כאן זכה לתעודת הצטיינות. בתעודה צוין: "הצטיינות בהפקת ספר מחזור לבוגרי מחזור מ"ט על רעיונות ויצירתיות וצילומים מדהימים, ישר כוח".

שי עמד לקראת גיוס לצה"ל וביקש ללמוד במסגרת עתודה אקדמאית ולעסוק בתחום מדעי המחשב. שי עמד בקריטריונים, עבר את מבחני ההתאמה וניתנה לו אפשרות להירשם לאוניברסיטה על ידי צה"ל. לאחר שנרשם לאוניברסיטת בר אילן ונתקבל ללימודים למגמת מדעי המחשב והמתמטיקה נמסר לו על ידי שלטונות צה"ל שלא יוכל ללמוד.

לשי נשלחו מספר צווי גיוס והאחרון שבהם צו גיוס לתאריך 4.4.05. מאחר והתקבל לאוניברסיטה וראה שיש לו מספיק זמן עד למועד גיוסו החל, ללמוד באוניברסיטת בר אילן. שי ביקש משלטונות צה"ל דחייה של מספר חודשים נוספים (כי במילא שרותו נדחה מספר חודשים על ידי שלטונות צה"ל) כדי לסיים את הסמסטר השני של שנת הלימודים הראשונה. שי נתקל בחוסר התחשבות מצד שלטונות צה"ל כאשר דחו את בקשתו.

שי התגייס לצה"ל בתאריך 4.4.05 וכאן החל מסע התלאות שעבר בבסיס קליטה ומיון ואף קבל על הליך הגיוס. מתוך הקבילה ששלח שי: "ביום הגיוס נבדקתי ונקבע לי פרופיל 64. לאחר שנקבע הפרופיל ראיתי קצין מיון קורסים והוצע לי מנהל רשת מחשבים, קצין שלישות, חייל בחיל האוויר, חובש מרפאה ושוטר צבאי והיה עלי לבחור שלוש אפשרויות שיבוץ. דרגתי את בחירתי להלן, לפי סדר: עדיפות ראשונה מנהל רשת מחשבים (דרגה 5 - במידה רבה ביותר) עדיפות שנייה חיל בחיל האוויר (דרגה 2 נמוכה - ביקשתי עיצוב גרפי) ועדיפות שלישית חובש מרפאה (דרגה 1 - נמוכה ביותר). לאחר שמילאתי את סדר העדיפויות נשאלתי על ידי קצין המיון מדוע לא שוטר צבאי, הסברתי לו שאינני מסוגל לכך".

שי שובץ לחייל משטרה צבאית וסירב לכך, ובקבילתו המשיך לציין: "עליי לציין שנשפטתי ונשלחתי ל-7 ימי מחבוש, במהלך המשפט הסברתי שוב שאינני מסוגל ושאני יכול לתרום במערך יחידת המחשבים לצה"ל, אמר הקצין ששפט אותי: "אם אתן לך, תלך ביום שישי לחברים שלך ותגיד להם שכדאי לשבת בכלא כי אחר כך מקבלים מה שרוצים". ביקשתי מנהל רשת כפי שהוצע לי על ידי קצין מיון ושדירגתי בעדיפות עליונה, נעניתי על ידי הקצין: "יש שני חיילים שהיה צריך לבחור ובחרתי אותם ואין מה לעשות". יתרה מכך ענה בטון מזלזל: "אני אדאג שאתה תנקה טנקים במשך שלוש שנים". בנקודה זו התחזקה בי התחושה כי אני מסומן בכוכבית שכותרתה "למען יראו ויראו" עניתי שחבל הדבר שבידע שרכשתי במסגרת לימודיי אוכל לתרום לצה"ל אני נענה כך: "זה מה יש". לאחר השחרור מהמחבוש עברתי טירונות בבסיס הטירונות זיקים ולתדהמתי ביום סיום הטירונות דהיינו 25.5.05 שובצתי לחיל חימוש, דבר שלא הוצע לי כלל ואף מפקדי בטירונות נשארו פעורי פה, הבעת פניהם אמרה הכל. לאור נתוני השכלתי והקב"א שנקבע לי ומכיוון שבמנילה כלל לא הופיע חיל חימוש, הדהד באוזניי משפטו של קצין השיפוט בבקו"ם: "אני אדאג שאתה תנקה טנקים במשך שלוש שנים", כמובן שסירבתי לקבל את צו הסיפוח ונשפטתי שוב ל-14 ימי מחבוש על תנאי ונשלחתי לבקו"ם להצבה מחדש. אני מבין שיש צרכי צבא, אולם לאורך כל הדרך, אני רואה את ההתנכלות השיטתית כלפיי במסווה של צרכי צבא. לסיום עלי להדגיש שאני בוגר בית הספר תיכון למדעים "אורט רבין", סיימתי את לימודיי התיכוניים במגמת מחשבים: 34 יחידות לימוד מתוכם 10 יחידות לימוד במחשבים וממוצע כללי בבגרות 103 נקודות. הייתי אף מועמד ללימודי עתודה אקדמאית ועברתי את כל שלבי המבחנים. עד ליומיים לפני תחילת הסמסטר, לא יידעו אותי לגבי הלימודים ורק בשיחה טלפונית שיזמתי נאמר לי על ידי פקידה שלא התקבלתי לעתודה. מכיוון שנרשמתי לבר אילן, התחלתי בלימודים עד לגיוסי לצה"ל במסלול מדעי המחשב וסיימתי סמסטר ראשון בציון ממוצע 90.5 נקודות. אני יכול לתרום רבות לצה"ל, אולם אני רואה את כל מהלך השתלשלות הדברים כהתנכלות, דבר המביא לירידה במוטיבציה, אבקש התערבותכם בדחיפות לפתרון הנושא, בטוחני כי אוכל לתרום בתחום המחשבים לצה"ל".

שי שלח קבילה זו בתאריך 26.5.05, כאשר עמד בסירובו להתייצב לבה"ד 20 חיל חימוש והמשיך להתייצב יום-יום בבקו"ם כדי שקצין המיון רס"ן דורון רובין אולי יבין אותו בסופו של דבר אך האחרון עמד בסירובו.

מאחר שלימים מפקדו סרן משה קסטרו ראה את נתוניו של שי ונוכח לראות ששי לא מתייצב לבה"ד 20, הגיע סרן משה קסטרו לבית ההורים וביקש להיפגש עם ההורים בביתם ובתאריך 31.5.05 נערכה הפגישה עם ההורים. מפקדו שכנענו בכך שביחידה זו ולאור נתוניו הגבוהים יעבור מבחני הסמכה להדרכת מחשוב אישי, מאחר ואביו של שי ראה בסרן משה קסטרו אדם רציני וענייני בפגישה זו שוכנע שי על ידי אביו להתייצב בבה"ד 20.

"לא אשכח את ערב 31.5.2005 בו קיבלתי צו של חייל, כביכול חייל המסרב להתייצב ביחידה. התבקשתי לסור לביתך ולהניע אותך לסור ליחידה. כבר בפגישה הראשונה בביתך בנוכחות משפחתך המיוחדת הבנתי שמדובר בסיטואציה ייחודית ולא שגרתית ובחייל בעל כישוריים ופוטנציאל נדיר. הבנתי שיש לפעול באופן שונה מהרגיל במקרים דומים. יכול להיות שלהחלטה זו הייתה השפעה על מה שצפן העתיד." - סרן משה קסטרו.

שי התייצב בבה"ד 20 בליווי ההורים בתאריך 1.6.05. מאחר והוריו התרשמו בחיוב מאופן התייחסותם של מפקדיו משה קסטרו ואבי שושן, שוכנע שי על ידי הוריו לשרת בחיל החימוש למרות המשקעים שהיו מכל הליך הגיוס והמיון.

לאחר שהחל לשרת בבה"ד 20 הוזמן שי לעימות עם רס"ן דורון רובין, אצל נציב קבילות חיילים. בתאריך 31.7.05 קיבל שי תשובה מנציב קבילות החיילים לקבילותו בתיק מספר 2479723 שעליה חתום אבנר ברזני: "סעיף 8 בסיכום: לאור השתלשלות האירועים כפי שעלה בקבילתך, מצאתי לנכון להפנות את מקרה נשוא קבילתך לעיונו של ראש חטיבת תכנון ומקורות באגף כוח אדם על מנת שיבחן את ממצאי בירורי ויפיק את הלקחים הדרושים במסגרת היחידות הכפופות לו (בקו"ם ומנהל גיוס)".

באוקטובר 2005 שי סיים קורס מפקדים והחל לשרת בבית הספר טו"פ כמדריך בתחום מחשוב ומערכות מידע. מהר מאוד התגלה כמדריך מוביל וזכה להערכתם של פקודיו ומפקדיו. במשך תקופה קצרה מאוד הצליח שי לכבוש את כל מי שנקרה בדרכו בבה"ד 20 וכך רכש לו חברים חדשים שליוו, אהבו ותמכו בו בתקופת שרותו.

ביום שני, כ"א בכסליו התשס"ז, 11/12/2006, שי שוב עשה מעשה טוב כאשר יצא מהבסיס לקנות שי לחברה שעמדה לקראת שחרור, ובחזרתו לבסיס נגדעו חייו מלאי שמחת החיים, והשאיר אחריו משפחה שלמה - זוג הורים - רוני ומלי, ארבע אחיות - מיכל, יעל, ענת ורינה, מוכי הלם עם פצע מדמם לכל החיים.



זכרו של שי הונצח באופנים רבים: במלאות שלושים לנפילתו יצאו לאור שני סידורי תפילה "ברכת שי" ו"תהילת שי". ארבעה חודשים לאחר נפילתו, בסמוך לחג הפסח, ראה אור ספר פאר הקידוש וההגדה "הלל לשי" ובו כל התפילות לפי כל המנהגים והעדות וחולק לחברים, מכרים ומשפחה. ביחידה בה שרת שי נחנך בית כנסת חדש ונתרמו שני לוחות מודים דרבנן, לוח קדיש על ישראל, לוח עלינו לשבח ,שמוקמו בקיר המזרחי בסמוך לארון הקודש. במלאת ששה חודשים לנפילתו נקרא חדר המחשבים בבית הספר היסודי "זומר" על שמו. תמונות ששי צילם וערך נתרמו לחדר המחשבים.

במלאת שנה לנופלו הונצח שי בבית הצנחן ברמת גן בחדר מחשבים שנקרא על שמו, כן נתרם מחשבו האישי כמוצג בחדר ונתרמו ארבעה מחשבים נוספים ותמונות ששי צילם וערך. בערב השנה לזכרו הוענקו מלגות לתלמידים מצטיינים בתחום המדעים משני בתי הספר בהם למד, ובכל שנה יוענקו בשני בתי הספר מלגות על שמו פעמיים בשנה: ביום השנה לנופלו ובסוף שנת לימודים.

הוקמו לזכרו של שי שני אתרי אינטרנט, האחד על ידי חבריו לתיכון והשני על ידי חבריו ליחידה בה שרת: www.shaizabag.com , www.shaizabag.org

המשפחה מתעתדת להשיק בערב שיערך במלאת שנתיים לנפילתו ספר לזכרו בן 310 עמודים כשמו של שי בגימטריה. הספר יכלול סיפורים מנקודת מבט של מורים, מפקדים, חברים ומשפחה. הספר יכיל תעודות ומכתבים וכתבי יד של שי. לספר יצורפו שני דיסקים שיכללו עשרים ושישה שירים שנכתבו על ידי המשפחה וחברים הולחנו ובוצעו.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה