נעמן בלקינד ז"ל

קורות חיים

בן פנינה ושמשון. נולד בב' בטבת תרמ"ט (1888) בגדרה. אמו הייתה בתו של א.מ. פריימן, מעשרת מייסדיה הראשונים של ראשון לציון, ואביו היה איש ביל"ו. נעמן החל לקבל חינוכו בגן הילדים העברי הראשון בראשון לציון ואחר-כך בבית הספר העברי הראשון במושבה- "חביב". את לימודיו התיכוניים השלים בבית הספר "אליאנס" ביפו.

בשנת התרס"ה, 1905, כשניהל ד"ר מטמן-כהן את בית הספר בראשון לציון, החלו לחפש במושבה בני נוער שישתלמו בעברית במקצועות השונים ונעמן בלקינד נמנה עם חבורת הצעירים הזאת שהכינה רשימות מודפסות בהקטוגרף בעבור בית הספר. תוך כדי לימודיו היה בקבוצת הפעילים שהתנדבו למתן שיעורים בעברית, כדי להיאבק נגד הפצת השפה הצרפתית בהשפעת פקידות הברון רוטשילד. היה זה הגרעין הראשון לאגודת "הצעיר העברי" שתפקידה היה לחדש את הפצת הדיבור העברי.

אחרי הפרעות שהתחוללו ברוסיה בשנת התרס"ג, 1903 הביא ישראל בלקינד, דודו של נעמן, את יתומי פרעות קישינוב לארץ, לבן שמן. עם סיום לימודיו היה נעמן מורה ומזכיר בבית הספר ליתומי קישינוב, "קריית ספר\".

הפיכת "התורכים הצעירים" בתורכיה ב-1908 אפשרה גם למיעוטים להתנדב לצבא התורכי וכך מצא את עצמו נעמן בין ראשוני בני הישוב העברי ששירתו בצבא התורכי. כשהשתחרר מן הצבא, קיבל אדמה מפיק"א (החברה להתיישבות יהודית פלשתינאית) והתגורר במושבה. נעמן התקבל לעבודה כפקיד ביקב ראשון לציון וקשר קשרים עם קציני הצבא התורכי שחנה אז במושבה. הללו נהגו לבקר ביקב, לשתות ממשקאותיו ולהסגיר באוזניו ידיעות צבאיות.

בהשפעת בן דודו, אבשלום פיינברג, הצטרף למחתרת ניל"י, יזם והשתתף במבצעים מסוכנים שלה והגיע בה לתפקיד מתאם אזורי פעולות הריגול בדרום הארץ. הידיעות שנאספו על ידי חבורת ניל"י הועברו אל המפקדה הבריטית שבמצרים.

באחד הימים יצאו אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי מן הפעילים לשליחות במצרים. אבשלום נעלם במדבר ואילו יוסף חזר ועל-פי הוראת אהרון אהרונסון, מראשי המחתרת, סיפר שאבשלום פיינברג נסע להשתלמות בקורס קצינים באנגליה. נעמן פקפק באמינות דיווחו של יוסף וניסה בעצמו לעבור את הקווים להגיע אל האנגלים במצרים כדי לברר אצל אהרון אהרונסון מה עלה בגורלו.

למרות שאסרו עליו לעשות זאת, יצא בערב ראש השנה התרע"ח, 1917, בלוויית מכר בדואי, מורה-דרך, לעבר המדבר. כשהגיעו לביר עסלוג', שנכנסו השניים לאוהל של בדואים, בני שבט עזזמה, כדי לשתות מים, אלה היכוהו והסגירוהו למפקדה התורכית, שם נחקר ועונה. משנמצאו בבגדיו פרטים על מחתרת ניל"י, נשלח לבית הכלא בדמשק, הואשם בריגול, עונה בבית הסוהר ואחר כך נידון לתליה. הוא נתלה יחד עם חברו יוסף לישנסקי, שנתפס בינתיים גם הוא בידי התורכים, בכיכר העיר דמשק בא' בטבת תרע"ח (16.12.1917).

בצוואתו, שנכתבה "רבע שעה לפני מותי", כדבריו, ביקש מבני משפחתו להעלות יום אחד את עצמותיו לראשון לציון. לאחר הכיבוש הבריטי, ביום ל' תשרי התר"פ, ב-24.10.1919, עצמותיהם של שני עולי הגרדום (בלקינד ולישנסקי) הועלו לארץ ישראל והוטמנו בבית הקברות הישן בראשון לציון.

בשנת 1977, משעלה מנחם בגין לשלטון, הועברו עצמותיו (יחד עם עצמות לישנסקי) לקבורה בהר הרצל בירושלים. חמישים שנה לאחר מכן הוכר נעמן בלקינד כהרוג מלכות על ידי מדינת ישראל ולמעלה משישים שנה לאחר מותו הוענק למשפחתו "אות ניל"י" בגין פעילותו במחתרת זו.

השרות הבולאי הוציא בול לזכרו בסדרת הרוגי המלכות בדור התקומה.

הותיר אחריו: הורים- שמשון ופנינה, אישה- עדינה רעיה, בן- עוזי ושישה אחים: ימימה, ישי, איתן, מאירה, שפרה ומאיר עתניאל.