קורות חיים
בן פאני וישראל, נולד בכ"ט בתשרי תר"ן (23.10.1889) בגדרה. אמו הייתה אחת משלוש הנשים שעלו ארצה עם קבוצות הביל"ויים הראשונות ואביו נמנה עם מייסדי ראשון לציון. בגיל שנה וחצי עבר עם הוריו ליפו.
הורי אבשלום עזבו את ראשון לציון והצטרפו למשפחות הבילויים בגדרה ומגדרה עברו לחדרה שבו היה אביו מראשוני המייסדים. הנער הושפע במיוחד מסבו ר' מאיר בלקינד, שנטע בו את האהבה לתנ"ך, את המסירות לארץ-ישראל ואת האמונה בגאולת העם בארצו. אבשלום למד בבית ספר לבנים ביפו ורכש בקיאות בשפה הערבית, במנהגיה ובקוראן. בראשון לציון למד בבית הספר "חביב", היה תלמיד מצטיין, ובגיל שתים-עשרה יסד עם נערים בני גילו מגדרה, רחובות, נס ציונה וראשון לציון אגודה בשם "נושאי דגל ציון" ומטרתה חתירה להקמת ארץ ישראל יהודית וחופשית.
מאחר שאותו זמן לא היו בתי ספר תיכוניים בארץ נשלח אבשלום בשנת 1904 ללמוד בבית ספר תיכון בצרפת. הוא למד בפריז עד 1907 והתמחה בספרות הצרפתית ובתרבותה. בשובו לארץ, הרבה לכתוב שירה ופרוזה בעברית ובצרפתית ולסייר בארץ ברכיבה. ערך תחרויות רכיבה עם צעירים ערביים ובלט בבקיאותו בנימוסיהם של הערבים ובשיריהם עד כי הכתירוהו זקני הערבים בתואר "שייך". חודשים מספר עבד כפקיד בבנק בקהיר ובשובו, סייע במשק הוריו בחדרה, עסק בתרגומים מצרפתית לעברית ולקח חלק בחיי הנוער במושבות.
כעבור חמש שנים חזר לחדרה ואותו זמן פגש את האגרונום אהרון אהרונסון מגלה "אם החיטה", שיסד את תחנת הניסיונות בעתלית והקים לה סניף בחדרה. בזכות האהבה המשותפת לחקלאות ולארץ נקשרה ידידות בין אבשלום לאהרן ואבשלום מונה לשמש מנהל תחנת הניסיונות בחדרה ואחר כך מונה מזכיר התחנה בעתלית. הוא התמסר בלהט לטיפוח התחנה, ערך מסעות וסיורים בארץ, בסוריה ובלבנון, הוסיף דעת וניסיון והשכיל לנצל את אלה לקידום עבודת התחנה. כבר באותו זמן בשלה בו ההכרה שיש לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל מידי התורכים מתוך ההנחה שהארץ המשוחררת תימסר לידי העם היהודי.
בשנת התרע"ד, 1914, נמנה עם מייסדי אגודת "הגדעונים" בראשותו של אלכסנדר אהרונסון, בזיכרון יעקב. מטרתה הגלויה של האגודה: לאחד את צעירי המושבה, לבנות ולמלא את החסר במקום. המטרה הנסתרת: ליצור גרעין של "צבא" עברי אשר ירים, בבוא הזמן, את דגל השחרור. כשייסד אהרון אהרונסון בחדרה סניף של תחנת הניסיונות שלו שבעתלית, שיתף את אבשלום בעבודתו, בידיעותיו ובשאיפתו לקידום הארץ והיישוב העברי שבה.
בתחילת 1915 העלה אבשלום את רעיונותיו לפני אהרון אהרונסון והשנים התחילו טווים קווים לתכנית פעולה. אבשלום התחפש לפליט ועלה על אנייה שבאה לארץ להעביר ממנה פליטים. הוא הגיע לאלכסנדריה והצליח להתקשר עם אנשי המודיעין הצבאי הבריטי ופירט בפניהם את תכניתו - הקמת רשת מודיעין שתפעל בארץ ישראל ותעביר את ממצאיה למפקדה הבריטית. הם קיבלו את תכניתו וקבעו את המשימות שיוטלו על הרשת. כששאלהו הקצין כמה כסף ידרשו אנשי הרשת תמורת השירות השיב אבשלום כי יפעלו למען מטרה יחידה -המטרה היהודית הלאומית. אבשלום חזר ארצה ומיד החל באיסוף החומר המודיעיני למען הבריטים על ידי הארגון המחתרתי, שהקים עם אלכסנדר ואהרון אהרונסון, וקרא לו- "ניל"י ("נצח ישראל לא ישקר"). מטרת הארגון הייתה להעביר לאנגלים ידיעות על הצבא התורכי והצבא גרמני ולסייע בכך לשחרור הארץ מעול השלטון התורכי. באנייה אמריקאית הפליג למצרים ושם הוסכם על דרך העברת הידיעות: בזמנים קבועים תתקרב אנייה בריטית לחוף עתלית ותקבל בסתר מאנשי ניל"י את הידיעות הצבאיות שיאספו.
בשנת 1915 בהיותו במצרים, שלח להנרייטה סאלד (מזכירת הוועד למען תחנת הניסיונות בעתלית) דין וחשבון מפורט על מצבם הקשה של היהודים בארץ. אבשלון כתב: אני מביע לא רק את שאיפתי אלא גם את שאיפת חברי למפלתה של תורכיה וככל שתקדים לטובתנו היא". הוא גם קיווה והתפלל לתבוסת גרמניה והתמרמר על מה שראה בקוצר הראייה מצד הפרו-גרמנים בישוב העברי שכן גרמניה לא תיתן, לדעתו, דריסת ליהודים בארץ ותעדיף ליישב בה גרמנים.
הדוח עשה רושם גדול מאוד על מנהיגי היהודים באמריקה והגביר את נכונותם לפעול למען ארץ ישראל. ממצרים חזר אבשלום באניית מלחמה בריטית ועלה לחוף עתלית בחסות החשכה. עתה, בנוסף על עזרתו בתחנת הניסיונות, סייע לאהרון אהרונסון גם במלחמה בארבה שפשט על הארץ. יום יום נשלחו פעילים לחוף הים להמתין לאנייה שנועדה לבוא כדי לקבל את הדו"חות, אך לשווא. משטבעה אניית הקשר הבריטית, באחד ממסעותיה, וניתקו המגעים בין חברי ניל"י לבין המפקדה במצרים, ניסה אבשלום לעבור דרך המדבר למצרים, אך נתפס בדרך על ידי התורכים ונאסר כחשוד בריגול. בבתי הכלא בבאר שבע ובירושלים נחקר בעינויים ולבסוף שוחרר בהשתדלותו של אהרון אהרונסון.
אחר ששוחרר ממאסרו שב וניסה להגיע למחוז חפצו דרך קושטא אך בינתיים חודש הקשר עם הבריטים. כעבור זמן נפסק הקשר שנית ושוב החליט אבשלום לצאת לדרך ולחצות את מדבר סיני. הוא צירף אליו את יוסף לישנסקי איש ניל"י ובעזרת מורה-דרך בדואי החלו השניים עושים דרכם אל עבר המדבר. בכ"ו בטבת תרע"ז (20.1.1917), לא הרחק מנקודת המוצא למסע, הותקפו השניים בפיתחת רפיח על ידי עשרות בדואים. לישנסקי נפצע וברח ואבשלום נפגע ונהרג. המאמצים למצוא את גופתו עלו בתוהו.
לאחר מלחמת ששת הימים גילה שלמה בן אלקנה, קצין משטרה לשעבר, לאחר מבצע של חקירות בקרב הבדואים שבסביבה, את מקום קבורתו של אבשלום בחולות סיני. מתחת לדקל שצמח מגרעיני תמרים שלקח עמו כצידה לדרך נתגלה שלדו הוא זוהה והובא בכ"ו בחשוון תשכ"ח (29.11.1967) למנוחות עולמים בטקס ממלכתי מלא בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אם ושתי אחיות- שושנה וצילה.
שמו הונצח בספרים "ניל"י, חולמים ולוחמים", "זכרונות ארץ-ישראל" ועוד.